התקופה הכלקוליתית

התקופה הכלקוליתית (שם מיוונית: כלקוס = נחושת, ליתוס = אבן) היא תקופה פרהיסטורית שבה התחילו להשתמש בנחושת לצד כלי אבן. היא מופיעה אחרי או בסופם של ימי הנאוליתית, התקופה שבה התפתחה החקלאות. בתקופה זו נחושת שימשה כחומר המתכת העיקרי, לפני שהתגלתה הברונזה, סגסוגת של נחושת ובדיל.

המעבר לכלקולית לא קרה בכל העולם באותו הזמן. מרכז הפריחה היה המזרח התיכון ושוליו. בעידן זה החלה כריית נחושת והפקתה. האתר העתיק ביותר המכיל נחושת הוא Belovode בסרביה, המתוארך לכ-7,000 שנה לפני זמננו.

שימוש בנחושת בכמות קטנה היה ידוע עוד לפני כן. יש ממצאים של תליון נחושת בצפון עיראק נכון ל-8700 לפנה"ס, והופעת נחושת טבעית בעבודה אנושית מגיעה עד כ-11,000 שנים לפני זמננו. הטכנולוגיה של עיבוד הנחושת התפתחה בשלבים: שימוש במחצבים טבעיים בקור (לא המותכים), חישול (עיבוד באמצעות מכות), התכה ויציקה, ולבסוף טכניקות כמו יציקה בשעווה אבודה. חלק מהטכניקות הופיעו בתחילת העידן הנאוליתי.

התכה ויציקה של נחושת התפתחו ונפוצו בזמנים שונים באזורים נפרדים. למשל, בסין לפני 2800 לפנה"ס; במרכז אמריקה רק בסביבות 600 לספירה; ובמערב אפריקה סביב 900 לספירה. יציקת נחושת הופיעה באזור דרום מזרח אסיה בסביבות 4500, 4000 לפנה"ס.

הפיתוחים בהפקת נחושת והפצת הטכנולוגיות אירעו בהדרגה: כבר לפני כ-12,000 שנים החלו כריות ועיבוד נחושת באזור הפרת והחידקל, והטכניקות התפשטו מזרחה וממערבה עד לאיראן, סרביה ורומניה. באמצע האלף ה-5 לפנה"ס, באזור טורקיה וסוריה, פותחו שיטות לצרוף נחושת מעפרותיה ולהתכה בכור לצורך יציקה. עד 4000, 3000 לפנה"ס הטכנולוגיות הגיעו לאגן הים התיכון, לצפון הודו ולצפון אירופה, ובמאות שלאחר מכן גם לאזורי ספרד, בריטניה וסין.

בארץ ישראל התקיימה התקופה הכלקוליתית בקירוב בין 4500 ל-3500 לפנה"ס, עד עליית הברונזה והערים הראשונות. דוגמה מוצקקת משדה הממצאים של התקופה בדרום אירופה היא אצי, איש הקרח שנמצא עם גרזן נחושת ותכשירים, מתוארך ל-3300 לפנה"ס. בישראל נמצא מטמון נחל משמר, שבו כ-400 כלים מתכתיים מוקדמים, ועוד עדויות טקסיות של תקופה זו.

הכלקוליתית פירושה תקופת האבן והנחושת. כלקוס ביוונית זה נחושת. ליתוס זה אבן.

בזמן הזה בני אדם התחילו להשתמש בנחושת לצד כלי אבן. זה קרה אחרי התקופה שבה התחילו לגדל חיטה וירקות.

התקופה לא היתה באותו זמן בכל העולם. במזרח התיכון כל השימוש בנחושת התחיל מוקדם. אתר ישן בסרביה מציג נחושת מלפני כ-7,000 שנה.

לפני אלפי שנים אנשים כבר השתמשו בנחושת טבעית. אחר כך למדו להמיס אותה בכור וליצוק אותה לתבניות. זאת אומרת הם יצרו כלי נחושת.

בארץ ישראל התקופה החלה סביב 4500 לפנה"ס והסתיימה סביב 3500 לפנה"ס. איש הקרח אצי עם גרזן נחושת תוארך ל-3300 לפנה"ס. במטמון נחל משמר נמצאו מאות כלים מתכתיים מהתקופה.