וולאס קרותרס

וולאס קרותרס (1896, 1937) היה כימאי אמריקאי. הוא ידוע בהמצאת הניילון ב‑1935.


נולד בברלינגטון, איווה, וכנער אהב לעשות ניסויים. בספטמבר 1915 החל ללמוד במכללת טרקיו במיזורי. ב-1924 הצטרף לסגל אוניברסיטת אילינוי, ב-1926 עבר להרווארד, וב-1928 החל לעבוד בדופונט ונענה לראש חטיבת הכימיה האורגנית.

קבוצת המחקר של קרותרס עסקה בפולימרים, מולקולות ארוכות המורכבות מיחידות קטנות שמתחברות זו לזו. באפריל 1930 הם יצרו את הנאופרן, הגומי הסינתטי הראשון, וכן פוליאסטר ראשון. ב-1934 פיתח קרותרס סיבים מפוליאמיד (סוג של פולימר) שהיה חזקים יותר ממשי ועמידים לשחיקה וכימיקלים רבים. ב-1935 דופונט רשמה פטנט על החומר החדש וקראה לו "ניילון". המצאת הניילון שינתה את תעשיית הסיבים הסינתטיים, ואמנם זו היתה עבודה קבוצתית, אך תפקידו של קרותרס היה מרכזי.

נבחר לאקדמיה הלאומית למדעים והיה מועמד לפרס נובל. ייתכן שסבל מהפרעה דו‑קוטבית, וב-29 באפריל 1937 התאבד בשתיית ציאניד במיץ לימון. היה נשוי והיה לו בת, אך לא זכה לראות הכרה מלאה, שכן נפטר כאשר אשתו הייתה בחודש השני להריונה. ביוגרפיה שלו נכתבה על ידי מאט הרמס, שעבד עמו בדופונט.

וולאס קרותרס (1896, 1937) היה כימאי אמריקאי. הוא המציא את הניילון ב-1935.


קרותרס נולד בברלינגטון, איווה. כילד הוא אהב לעשות ניסויים. ב-1915 התחיל ללמוד בקולג' טרקיו.

בשנים 1924, 1928 עבד באוניברסיטאות אילינוי והרווארד. ב-1928 עבר לעבוד בחברת דופונט.

הוא וחבריו חקרו פולימרים. פולימר הוא חומר שעשוי משרשרת של חלקיקים קטנים.
בשנת 1930 הם יצרו נאופרן. נאופרן הוא גומי מלאכותי.
בשנת 1934 פיתח קרותרס סיבים מפוליאמיד. פוליאמיד הוא סוג של פולימר. הסיבים היו חזקים ממשי.

ב-1935 דופונט קראה לחומר החדש "ניילון". הניילון שינה את עולם הבגדים והבד.

קרותרס מת ב-1937. זאת קרה לאחר שלקח ציאניד במיץ לימון. הוא היה נשוי והייתה לו בת. אשתו הייתה בהיריון כשהוא נפטר. מאט הרמס כתב את הביוגרפיה שלו.