ולד הטומאה

ולד הטומאה הוא דבר שנטמא מכח אב הטומאה. אב הטומאה הוא המקור הראשוני של הטומאה. ולד הטומאה הוא הדבר שמקבל טומאה מאותו מקור.

המקור לתופעה הזו מופיע בספר במדבר. הפסוקים מדברים על מי או מה שנחשב לטמא ועל מי שייגע בו ויטמא.

בתלמוד ירושלמי יש מחלוקת בין רבי יוחנן לבין בר קפרא על הדרגה והמקור של הוולד. המחלוקת היא האם הוולד עצמו מטמא אחרת מטומאה מהתורה, כלומר האם הטומאה של הוולד נחשבת כחוק תורני או כתקנה של חכמים.

בר קפרא קורא את הפסוק "וכל אשר יגע בו הטמא יטמא" כאילו רק אב הטומאה הוא מטמא בתורה, ואין מקור לכך שהראשון (הוולד) עושה את הנוגע בו לשני מטומאה מהתורה. רבי יוחנן מצביע על הפסוק "והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל", ושם ראה שמילה כוללת גם את הראשונים, ולכן גם השני צריך להיחשב מהתורה.


במסכת פסחים נזכר שאפשר שיהיה חמישי לטומאה לפי שיטת רבי עקיבא. הרמב"ם, עם זאת, פוסק חד-משמעית שהרביעי אינו מטמיא ואינו יוצר חמישי.

ולד הטומאה הוא דבר שטמאו אותו בגלל אב הטומאה. אב הטומאה זה המקור שמטמא.

הרעיון מוזכר בספר במדבר. שם כתוב מי נחשב לטמא ומי יטמא ממנו.

בתלמוד ירושלמי יש שתי דעות. בר קפרא אומר שאין הוכחה שהוולד מטמא אחרים בתורה. רבי יוחנן אומר שבפסוקים יש רמז שגם הוולד מטמא בתורה.


יש שאמרו שאולי יש חמישי לטומאה. הרמב"ם אומר שהרביעי לא מטמא ולכן אין חמישי.