ווניל (שנף, שם מדעי: Vanilla) הוא סוג צמח במשפחת הסחלביים. לפרחים שלו מתפתח פרי בצורת תרמיל (נרתיק) שמכיל זרעים בעלי ארומה שמשמשת כתבלין למזון.
המין שמגדלים הכי הרבה הוא Vanilla planifolia, שמקורו במקסיקו. מינים נוספים כוללים Vanilla tahitiensis ו-Vanilla pompona. הווניל גדל במדינות רבות, למשל מדגסקר, אינדונזיה, מקסיקו, סיישל, קומורו והפיליפינים. אינדונזיה דיווחה על יבול כבד לפי משקל.
הצמח מטפס על עצים ותומכים, בדומה לגפן. מכל פרח מתפתח תרמיל אחד. ה-Vanilla planifolia הוא דו-מיני, ולכן קיימת מחיצה בין איברי הרבייה שלו למניעת האבקה עצמית. בטבע מאביקים אותו רק כמה דבורים מיוחדות מאמריקה התיכונה. בגידול מסחרי מבצעים האבקה ידנית.
תרמילים שפורקים על הצמח יפתחו וישחררו את הריח. הזרעים הקטנים מכילים את הוונילין (התרכובת העיקרית של הארומה). הזרעים זקוקים לפטריה מיוחדת כדי לנבוט. מגדלים נוטים לשכפל את הצמח על ידי חיתוך ייחורים והשקעה להם שורשים.
התרמילים הירוקים חסרי הריח המוכר. כדי לפתח את הטעם עוברות הפולים תהליכים ארוכי ידיים:
- חימום קצר עד כ־65 מעלות צלזיוס לכמה דקות, לשיבוש פעילות אנזימטית.
- ייבוש ואחסון בתיבות עץ מכוסות בד למשך מספר חודשים. בשלב זה מופיע הצבע החום־כהה.
- ייבוש בשמש או בתנור. ייבוש ויישון הם קריטיים לאיכות; ייבוש מוגזם פוגע בפולים.
- סיווג: פול גדולים ומראה יפה נשמרים כמקלות, הקטנים עוברים לעיבוד לתמציות.
- הבחלה ותסיסה בכ־8 חודשים בתיבות עץ יוצרות את הארומה המלאה.
העבודת יד והזמן הארוך מסבירים חלק מהמחיר הגבוה. ריכוז גבישי הוונילין בפולים הבשלים הוא נמוך, בדרך כלל 1.5, 4.5%.
הווניל היה חשוב במרכז אמריקה העתיקה. הספרדים הביאו אותו לאירופה. בני הטוטונאק במקסיקו נחשבו למגדלים מצטיינים. ב־1800s חולקו טכניקות ההאבקה המלאכותית עם מגדלים צרפתים, והידע על ההכנה הועבר גם כן.
חברת קוקה־קולה היא צרכן גדול של תמצית וניל. בשנות ה־80 ניסוי בטעם קולה ללא וניל פגע קשות בכלכלת מדגסקר. בשנת 2002 הושקה "קוקה־קולה וניל" עם יותר טעם וניל.
במאה ה־21 מחירי הווניל התנדנדו חזק. סיבות לכך כוללות טייפונים, מחסור ביבולים, קציר מוקדם בגלל חשש מגניבה וסופות טרופיות. בעבר גם קרטל שלט במחירים.
המרכיב העיקרי שנותן את טעם הווניל הוא הוונילין (4‑hydroxy‑3‑methoxybenzaldehyde). תמצית ווניל טבעית היא תערובת של מאות רכיבים. ונילין סינתטי מיוצר תעשייתית, ונגזר מפנול.
ווניל מצוי בצורות רבות: תרמילים שלמים, תמצית נוזלית, סוכר וניל ואבקה. הוא משמש בעוגות, גלידות, кремים וקינוחים. ריכוז גדול מדי של וניל יכול להקנות מרירות.
בספרות ישנה מוזכרים גם שימושים עממיים, כמו מאפיינים מעוררי תשוקה וטיפול בחום, אבל אלה מופיעים בעיקר בהתייחסות היסטורית.
ווניל (שנף) הוא צמח מסחלביים. לפרחים שלו יוצא תרמיל. תרמיל הוא שק קטן שמכיל זרעים.
המין חשוב הוא Vanilla planifolia, שמקורו במקסיקו. הווניל גדל במדינות כמו מדגסקר ואינדונזיה. בטבע רק כמה דבורים מיוחדות מאביקות אותו. ברוב המקומות מגדלים את הפרחים ומאביקים אותם ביד.
הזרעים הקטנים נותנים את הריח המוכר. הריח הזה נוצר מחומר שנקרא וונילין. וונילין הוא החומר שנותן את הטעם.
התרמילים הירוקים לא מריחים. הם עוברים חימום קצר, ייבוש ויישון בתיבות עץ חודשים רבים. בתהליך הזה מתפתח הריח והצבע החום.
לעיתים מייבשים בשמש או בתנור. מקטלגים את התרמילים: הגדולים למכירה כמקלות, הקטנים לתמצית.
הווניל היה חשוב במקסיקו העתיקה. הספרדים הביאו אותו לאירופה. בני טוטונאק היו ידועים בגידולם. חברת קוקה־קולה משתמשת הרבה בווניל.
ווניל מוסיפים לעוגות, גלידות וקינוחים. יש גם תמצית וניל סינטטית, שהיא זולה יותר. וניל טבעי יקר כי מייצרים אותו הרבה בעבודה ידנית.
מידע ישן מציין שימושים כמו חימום הגוף או מעוררות, אך אלה מוזכרים רק בספרים ישנים.
תגובות גולשים