ועידת ואנזה (Wannseekonferenz) התקיימה ב-20 בינואר 1942 בוילה ואנזה בפרבר בברלין.
נציגים ממשרדי המשטר הנאצי התכנסו כדי לתאם את ה"פתרון הסופי", התוכנית להשמדת יהודי אירופה.
ההשמדה החלה כבר קודם לכן, בעיקר לאחר פלישת גרמניה לברית המועצות. יחידות מיוחדות של המשרד הראשי לביטחון הרייך (RSHA) ביצעו רציחות המוניות.
ריינהרד היידריך נחשב אחראי על ביצוע הפתרון הסופי. ב-31 ביולי 1941 הוגש מסמך שקישר אותו לתפקיד זה, ועותק ממסמך זה נשלח עם ההזמנות לוועידה.
ב-29 בנובמבר 1941 שלח אדולף אייכמן הזמנות לוועידה. הוועידה נקבעה ל־20 בינואר 1942, והתקיימה בבית המפואר שנבחר כדי להקל על ההחלטות.
כ־14 נציגים בכירים ממשרדי המשטרה, ה-SS והמפלגה נכחו. הם לא היו ראשי המדינה, אלא מנהלים ובכירים ממשרדי ביצוע.
ההחלטה על ביצוע הפתרון הסופי כבר התקבלה; מטרת הוועידה הייתה לתאם דרכי פעולה ולקבל שיתוף פעולה מנהלי.
דנו בנושא בני התערובת (אנשים ממוצא מעורב) אך לא הושגה החלטה סופית.
אדולף אייכמן הכין רשימה של מספר היהודים באירופה, וסיכום כללי של כ־11,000,000 יהודים הוצג.
הפרוטוקול של הוועידה דיבר על פינוי יהודים למזרח ועל "עבודת כפייה שבה, יש לקוות, ימותו הרוב". העותקים הושמדו מאוחר יותר, אך נמצא עותק בארכיון לאחר המלחמה.
הוחלט לתאם פינוי יהודים לאזורי מזרח אירופה. המונח "פינוי" שימש לעתים במקום מילה מפורשת לגבי ההשמדה.
היה תוכן על העברת יהודים לגטאות-מעבר, ולגיוסם לעבודה במזרח, כשהנחוש היה שימצא "תהליך התמעטות טבעי".
היה הסדר מיוחד לזקנים וליהודים שזכו בעיטורים צבאיים; חלק מהזקנים נשלחו לטרזיינשטט (גטו-מחנה מיוחד).
חוקי נירנברג שימשו בחלקם לקביעת מעמד. הדיונים כללו גם שיקולים כלפי עובדים חיוניים למאמץ המלחמתי.
ב-31 בינואר 1942 שלח אייכמן הוראות להיערכות לגירוש יהודים מגרמניה, אוסטריה והשטחים הכבושים בצ'כיה.
בכך הושלמה ההכנה ההנהלתית לגירוש שיטתי ולהשמדת יהודי אירופה.
מחנות ריכוז הוקמו תחילה לעצורים פוליטיים וליהודים. בזמן המלחמה הוקמו מחנות עבודה רבים, ובפולין נערכו כ־300 מחנות עבודה ליהודים.
מעט לפני הוועידה הוקם מחנה השמדה ראשון. לאחר מכן הוקמו עוד חמישה מחנות השמדה בפולין, המיועדים להשמדה תעשייתית.
מאביב 1941 החלו לחסל גטאות. ב"אקציה" רוכזו תושבים ונשלחו למחנות ללא הודעה.
באמצע 1942 החל "מבצע ריינהרד" שהאיץ את חיסולם של רוב גטאות פולין. עד 1943 הוחרבו רוב הגטאות באירופה.
עד הוועידה מצב יהודי מערב אירופה היה טוב יותר יחסית. הם לא רוכזו בהמוניהם בגטאות.
בקיץ 1942 הוחל גם בגירוש יהודי מערב אירופה למזרח, לפי החלטות הוועידה.
במרץ ובאוקטובר 1942 התקיימו המשכים לוועידה. דנו בנישואים מעורבים ובמעמד צאצאיהם.
הוצעו צעדים כמו גירוש ועיקור כפוי, אך לא הוחלט על צעדים סופיים בגלל השלכות על קרובים גרמנים.
הווילה נבנתה ב-1914, 1915. מאז שימשה לבעלות פרטית, ואז נרכשה על ידי ארגוני הביטחון של הנאצים.
ה-SS והגסטפו הפכו אותה לבית הארחה, קזינו ומשכן לוועידות. עובדי כפייה יהודים טיפלו בגנים עד פינוים ב-1943.
לאחר המלחמה שימשה לצרכי הצבאות וכעבור שנים הפכה לאתר הנצחה. מאז 1992 היא מוזיאון ומרכז חינוך על השואה.
בחדר האוכל יש תצוגה על ועידת ואנזה. בבניין ספרייה ומחלקת חינוך שמארגנת סיורים וסמינרים.
אירועי הוועידה הוצגו גם בסרטים וביצירות תרבותיות אחרות.
ועידת ואנזה התקיימה ב-20 בינואר 1942 בוילה ליד ברלין.
נציגים של השלטון הנאצי נפגשו כדי לתאם את מה שקראו "הפתרון הסופי". זאת הייתה התוכנית שלהם לפגוע ברוב יהודי אירופה.
לפני הוועידה כבר התרחשו מעשי הרג נגד יהודים על ידי יחידות של הממשל הנאצי.
היידריך ואייכמן היו אנשים מרכזיים בארגון התכניות האלה.
כ־14 בכירים התכנסו כדי לתאם איך להוציא לפועל את התוכנית. הדיון עסק בעיקר בדרכי פעולה.
אייכמן ערך רשימה שמצאה בערך 11,000,000 יהודים באירופה.
הפרוטוקול דיבר על העברת יהודים למזרח ועבודת כפייה, וכמה עותקים הושמדו מאוחר יותר.
הוחלט להעביר יהודים לגטאות-מעבר ולשלוחם למקומות במזרח.
נאמר שעבודה קשה תגרום ל"התמעטות טבעית" של האנשים שם.
הוגדרו כללים מיוחדים לזקנים וליהודים שקיבלו עיטורים.
בסוף ינואר 1942 הוצאו הוראות להכין גירוש יהודים מגרמניה, אוסטריה והשטחים הסמוכים.
הדבר הוביל לגירושים שיטתיים ולהשמדת יהודים רבים.
הוקמו מחנות ריכוז ומחנות עבודה. בפולין היו מאות מחנות לעבודה של יהודים.
כמה מחנות השמדה פתוחים בפולין, שנועדו לכך שהנאצים רצו להרוג אנשים באופן מאורגן.
מגורים בכפייה בגטו פירושם שהיהודים הוגבלו לאזור מסוים.
מאביב 1941 החלו לגרש תושבים מהגטאות אל המחנות. באמצע 1942 המהלך הזה הוצא לפועל ביתר חומרה.
לפני הוועידה חיי יהודי מערב אירופה היו לעתים קלים יחסית.
בקיץ 1942 גם הם נשלחו למזרח, שם רבים מהם מתו.
בהמשך 1942 דנו שוב על נישואים מעורבים ועל צאצאיהם. הוצעו צעדים קשים, אך לא קיבלו החלטה סופית.
הווילה נבנתה בתחילת המאה ה-20. הנאצים השתמשו בה לוועידות ולמגורים של אנשי ביטחון.
לאחר המלחמה הפכה הווילה לאתר הנצחה ומוזיאון על השואה. יש שם תערוכה, ספרייה ותכניות חינוך.
אירועי הוועידה הוצגו גם בסרטים.
תגובות גולשים