ועידת ניקיאה

וועידת ניקיאה הראשונה התקיימה בשנת 325 בעיר ניקיאה (כיום איזניק בטורקיה). הקיסר קונסטנטינוס זימן בישופים מכל האימפריה כדי לאחד את הכנסייה הנוצרית ולהכריע במחלוקות שהפריעו ליציבותה. כ-1,800 בישופים הוזמנו, אך בפועל הגיעו כ-300. הדיון המרכזי עסק בעמדתו של אריוס, כומר מאלכסנדריה, שציין כי הבן, ישו, נברא על ידי האב ולכן אינו שווה לו במהות ובנצחיות. אלכסנדרוס ואתנסיוס טענו שהאב והבן הם מאותה מהות ונצחיים.

הוועידה כונסה בלחץ קונסטנטינוס ובהמלצת הוסיוס, בישוף קורדובה. הדיונים נפתחו ב-20 במאי. לאחר חודש דיונים התקבלה ברוב מוחץ דחיית דעותיו של אריוס. הוועידה ננעלה ב-25 ביולי וקונסטנטינוס אישר את החלטותיה.

הוועידה קבעה כי האב והבן שווים במהותם. המילה היוונית ὁμοούσιον (הומו-אוסיון) פירושה "מאותה מהות". מי שסירב לקבל את ההחלטה, בין היתר אריוס, הוכרז ככופר והוגלה. למרות זאת, הפילוג האריאני המשיך להתקיים והשפעתו נמשכה שנים רבות.

הוועידה ניסחה הצהרת אמונה ברורה, שנועדה להגדיר מי משתייך לקהילה הנוצרית. הקרדו קבע במפורש שישו נצחי ושיש לו אותה מהות כמו האב. הטקסט התקבל ברוב גדול, אם כי כמה צירים הסתייגו.

עוד החלטות עסקו בתאריך חג הפסחא. הוועידה קבעה להפריד את חישוב הפסחא מהלוח העברי ולנסות לאחד תאריך לאימפריה. עם זאת לא הוגדר כלל ברור וקבוע. הוחלט שהפטריארך של אלכסנדריה יכתיב מדי שנה מתי יחוגו את הפסחא, מה שהותיר מקום למחלוקות עתידיות.

בעניין מלטיוס מליקופוליס הוחלט לקבלו חזרה, אך להגביל את סמכויותיו ולחייב הסמכה מחדש לכמרים שמינה. כך ניסתה הוועידה לשמור על סדר וצניעות בכריזות הכנסייה.

הוועידה קישרה את חלוקת הכנסייה לחלוקה המנהלית של האימפריה. רומא ואלכסנדריה זכו להשפעה רבה. נקבעו כללים על טבילות, הסמכות של בישופים וסדרי קדימות בטקסים.

ניקיאה יצרה תקדים: ויכוחים תאולוגיים נדון בכינוס כל-כנסייתי שהחלטתו מחייבת. גם נחקק תקדים למעורבות קיסרית. בטווח הקצר ההשפעה הייתה מוגבלת, כיוון שהאריאניות המשיכה להתפשט ושלטון הקיסר תמך בה לעתים. בטווח הארוך נאחזה הצהרת האמונה כתשתית של האורתודוקסיה, והוועידה הוכרעה כנקודת ייחוס מרכזית בוויכוחים תאולוגיים לעתיד.

וועידת ניקיאה התקיימה בשנת 325 בעיר ניקיאה. הקיסר קונסטנטינוס הזמין בישופים מכל רחבי האימפריה.

המטרה הייתה לאחד את הנצרות. הגיעו כ-300 בישופים מתוך רבים שהוזמנו.

הדיון המרכזי היה על אריוס. אריוס אמר: ישו נברא ולכן אינו שווה לאל האב. אחרים אמרו: ישו והאב שווים וממלאים את אותה מהות. הוועידה קבעה שישו נצחי ושווה לאב. מי שסירב לכך הוכרז ככופר והוגלה.

הוועידה כתבה הצהרת אמונה ברורה. ההצהרה אומרת שישו נצחי ושווה לאב.

הוחלט לנתק את חישוב הפסחא מהלוח העברי. רוצו לאחד תאריך לכל הנוצרים. לא הוגדר כלל ברור, והעניין נשאר במחלוקת.

מלטיוס קיבל חזרה לכנסייה. אבל הרבה החלטות של הממנים על ידו בוטלו.

הוועידה קבעה סדרי כנסייה שקשורים לחלוקת הארץ. רומא ואלכסנדריה קיבלו מעמד חשוב.

ניקיאה הייתה חשובה. היא קבעה איך דנים בעניינים גדולים בכנסייה. למרות זאת, המחלוקות המשיכו עוד שנים. בסופו של דבר הקרדו הפך למשמעותי בעולם הנוצרי.