זיכרון לטווח ארוך

זיכרון לטווח ארוך הוא חלק במוח שמאחסן מידע למשך זמן רב, לעיתים עד סוף החיים. "מוח" הכוונה לאיבר שבו יש את התהליכים של החשיבה והזיכרון. המידע בזיכרון הזה בדרך כלל מעובד ומכיל את המשמעות של מה שנקלט בחושים.

בדרך לזיכרון לטווח ארוך עוברים פריטים תחילה לזיכרון תחושתי (זיכרון שמקבל קלט ישיר מהחושים), ואחר כך לזיכרון לטווח קצר (קיבולת מוגבלת). רק חלק מהמידע עובר הלאה ונשמר לטווח הארוך.


הזיכרון לטווח הארוך הוא יציב יחסית ובעל קיבולת כמעט בלתי מוגבלת. רוב המידע מקודד בו באופן סמנטי, כלומר בהתבסס על משמעות ולא על צליל.

הזיכרונות מחוברים זה לזה. הקשרים האלה מסייעים לשליפה: למשל, תמונה של ידיד יכולה לעורר את צליל שמו וזיכרונות מחוויות משותפות.

ארגון המידע לפי משמעות וקישור לידע קודם תואם את פעולתן של סכמות, מסגרות הבנה שנוצרות מתוך ניסיון ומסייעות להבין חוויות חדשות.

שינויים בביוכימיה ובמבנה הסינפסות (הקשרים בין הנוירונים, כלומר התאים במוח) מהווים את הבסיס הפיזי לזיכרון. בתקופת ההתגבשות של הזיכרונות הם רגישים לשיבושים, לכן פגיעה מוחית עלולה לפגוע בזכירה של אירועים קודמים.


הזיכרון לטווח הארוך נחלק לזיכרון מפורש ולזיכרון מרומז. הזיכרון המפורש כולל זיכרונות שנשלפים באופן מודע. הזיכרון המרומז משפיע על ביצועים בלי מודעות מלאה.


לעתים שתי המערכות פועלות יחד. לדוגמה, שפת אם נלמדת בעיקר באופן מרומז, כלומר בצורה אינטואיטיבית מהחשיפה. למידת שפה שנייה בבגרות נעשית בתחילה דרך המערכת המפורשת, אך תרגול וחשיפה יכולים להעביר חלק מהידע למערכת המרומזת.


הזיכרון לטווח הארוך מאפשר לאגור מידע ואז לשלוף אותו לשימוש בזיכרון לטווח הקצר. השליפה יכולה להיות מודעת או מרומזת, בהתאם לדרך ההצגה של המידע.

בנוסף, הזיכרון לטווח הארוך עוזר להבנת הקלט החושי. כשקוראים טקסט, הזיכרון מזכיר לנו תבניות מוכרות ומעניק משמעות לצורות ולצלילים הנקלטים.


למידה מבוססת על הזיכרון כי הוא שומר ידע וכישורים. קידוד לפי משמעות וקישור לידע קיים מקל על ההטמעה. בגישות כמו הקונסטרוקטיביזם, ידע נבנה על ידי הלומד עצמו בעזרת חשיבה פעילה, ולא מועבר במלואו על ידי הוראה בלבד.

זיכרון לטווח ארוך הוא חלק במוח ששומר מידע זמן רב. "מוח" הוא האיבר שבו חושבים ונזכרים.

מידע עובר קודם לזיכרון תחושתי, שזוכר קולות וצורות רגעיים. אחר כך חלק יעבור לזיכרון קצר, שיש בו מעט מקום. רק חלק יעבור לזיכרון לטווח ארוך ויישמר שנים.


הזיכרון לטווח הארוך יכול לשמור הרבה מידע. הוא שומר משמעות של דברים, לא רק צלילים.

זכרון אחד יכול להזכיר אחר. למשל, צעצוע ישן יכול לעורר הרבה זיכרונות ילדות.

הקשרים בין זיכרונות נבנים מהתנסויות. זה דומה לסכמת ידע, תבנית שעוזרת להבין דברים חדשים.

שינויים במוח ובחיבורים בין התאים עושים את הזיכרון "ביולוגי". בזמן שהזיכרון מתבסס הוא רגיש לפגיעה.


יש שני סוגי זיכרון לטווח ארוך: מפורש ומרומז. "מפורש" אומר שאפשר להיזכר במודע. "מרומז" אומר שזה משפיע עלינו בלי שנרגיש.


שפת אם נלמדת בדרך מרומזת, בהרגשה. שפה שנייה נלמדת במודע, דרך חזרות ולימוד. אם מתאמנים הרבה, גם שפה שנייה יכולה להישמר בלי חשיבה.


אפשר לשלוף מידע מהזיכרון לטווח הארוך כדי להשתמש בו עכשיו. הזיכרון גם עוזר להבין מה עיני ורואות, כמו לקרוא מילים ולהבין אותן.


למידה דורשת בניית משמעות. ידע טוב לא מועבר פשוט על ידי העברה, אלא צריך לבנות אותו בעזרת חשיבה ותרגול.