זימוגן הוא אנזים בצורתו הבלתי פעילה. אנזים הוא חלבון שמזרז תגובות ביולוגיות ועוזר לתהליכים בגוף.
לרוב אורגניזמים מייצרים ומפרישים אנזימים כדי לזרז תהליכים. כדי להימנע מנזק לרקמות שמפרישות אותם, מפרישים חלק מהאנזימים בצורה בלתי פעילה, הזימוגנים. דוגמה ידועה היא אנזימי עיכול, שעלולים לפגוע ברקמה אם היו פעילים מיד.
ברמה המולקולרית הזימוגן הופך לפעיל בדרך כלל על ידי שינוי במספר חומצות אמינו. חומצות אמינו הן היחידות שמרכיבות חלבונים. השינוי יכול להיות הוספה של חומצות אמינו או, לעתים קרובות, חיתוך שלהן. השינוי הזה משנה את המבנה התלת־ממדי של החלבון וזה משפיע על היכולת שלו לזרז תגובות.
הפעלת זימוגנים יכולה להיות מבוקרת על ידי אנזימים אחרים. לעיתים הקטיעה או ההפעלה מתרחשת רק בסביבה עם pH מסוים, pH הוא מדד החומציות, שמשנה את המטען החשמלי של החומצות האמינו.
בדרך כלל קוראים לזימוגן על שם האנזים הפעיל בתוספת הסיומת "-נוגן".
זימוגן הוא אנזים לא פעיל. אנזים הוא חלבון שעוזר לתהליכים בגוף.
אורגניזמים מעדיפים לשחרר חלק מהאנזימים לא פעילים. כך האנזימים לא יזיקו לרקמות שמייצרות אותם. למשל אנזימי עיכול עלולים לפגוע ברקמה אם היו פעילים מיד.
כדי להיות פעיל, הזימוגן משתנה. שינוי זה קורה לפעמים על ידי חיתוך של חלקים קטנים בשם חומצות אמינו. חומצות אמינו הן חלקים קטנים שבונים חלבונים. לפעמים אנזים אחר מעודד את החיתוך.
לפעמים השינוי קורה רק במקום עם רמת חומציות (pH) מסוימת. pH זה אומר כמה משהו חומצי או בסיסי.
שמות הזימוגנים בדרך כלל נגזרים משם האנזים הפעיל עם הסיומת "-נוגן".
תגובות גולשים