זכויות המדינות בארצות הברית

זכויות המדינות בארצות הברית הן נושא שנוי במחלוקת במשפט ובפוליטיקה. התיקון העשירי לחוקת ארצות הברית, חלק ממגילת הזכויות, מקבע את זכות המדינות לשמור על סמכויותיהן. "סמכויות" פירושן: מה שמותר לשלטון לעשות.

החוקה עצמה מדברת בקצרה ולעיתים לא ברור על חלוקת הסמכויות בין הממשל הפדרלי למדינות. לכן מתעוררות מחלוקות רבות, ובתי המשפט, ובעיקר בית המשפט העליון, מפרשים את החוק ומחליטים מי צודק.

מחלוקות מופיעות למשל כשהממשלה הפדרלית מנסה לבטל חוק מקומי של מדינה. פסק הדין מקולו נגד מרילנד, שנחתם בידי ג'ון מרשל, קבע ששלטון הפדרלי גובר על חוקי המדינות.

לאחר מלחמת האזרחים נוספה לחוקה התיקון ה-14. התיקון אומר שמדינות אסור להקטין זכויות תושביהן ושחייב להיות הליך משפטי שוויוני. מאז השתמש בית המשפט העליון בתיקון ה-14 כדי להחיל סמכויות פדרליות על מדינות בנושאים כמו זכות להפלה וזכויות לפרטיות.

בשנות ה-50 וה-60 פעלה תנועת זכויות האזרח כדי לסיים הפרדה גזעית. היום יש מחלוקות על עניינים כמו עונש מוות, המתת חסד, הפלה, נישואים חד-מיניים והפיכת מריחואנה לחוקית.

זכויות המדינות בארצות הברית הן עניין שמדברים עליו הרבה. התיקון העשירי לחוקה (תיקון = שינוי בחוקה) אומר שלמדינות יש כוח משלהן.

החוקה לא מפרטת הכל. לכן לפעמים יש ויכוחים אם הכוח שייך למדינה או לממשלה המרכזית. בית המשפט העליון (הבית הגדול שמחליט במחלוקות) פוסק על כך.

פסק דין חשוב בשם מקולו נגד מרילנד קבע שהחוקים הפדרליים גוברים על חלק מחוקי המדינות. אחרי מלחמת האזרחים נוסף התיקון ה-14 לחוקה. הוא אומר שמדינות לא יכולות לקחת זכויות מאנשים ושהן חייבות לנהוג בהם בהוגנות.

פעילים בשנות ה-50 וה-60 לחמו נגד חוקים שהפרידו בין אנשים לפי גזע. היום יש ויכוחים על עונש מוות, הפלה, נישואים חד-מיניים והפיכת מריחואנה לחוקית.