זכי אל-ארסוזי

זכי אל-ארסוזי (יוני 1899 - 2 ביולי 1968) היה פעיל פוליטי סורי, כותב ואחד ממייסדי מפלגת הבעת' (מילה ערבית שמשמעותה "התחייה"). כתביו השפיעו על לאומנים ערבים במזרח התיכון.

אל-ארסוזי נולד למשפחה עלווית בלטקיה. משפחתו עברה למחוז אסכנדרון. למד בבית ספר דתי ובבית ספר יסודי באנטיוכיה, ואחר כך בקוניה. אחרי סיום לימודיו עבד כמורה ומנהל חינוך בארסוז שבאיסכנדרון.

בשנת 1927 נסע לפריז ולמד פילוסופיה (חקר רעיונות וחשיבה) בסורבון. שם הושפע מהוגים צרפתים כמו אנרי ברגסון ומוגים גרמניים. גם הוגים מוסלמים עתיקים, כגון אבן ח'לדון ואבן ערבי, השפיעו עליו.

ב-1930 חזר לאזורי סוריה של היום ועבד כמורה בחלב ובדיר א-זור. הוא החל לפעול פוליטית ונזרק ממשרתו ב-1934 בידי השלטון הצרפתי (מנדט צרפתי, כלומר שלטון צרפתי על הארץ). אז שב לאיסכנדרון והקיף עצמו באנשים שהתנגדו למגמות הבדלניות באזור.

הוא הקים את חזית הפעולה הלאומית כדי להיאבק בהעברת המחוז לטורקיה. בשנים 1936, 1938 הוא היה פעיל בעניינים אלה. לאחר פירוק החזית הקים את "מועדון הערביות" וחנות ספרים בשם "אל-בעת' אל-ערבי". נראה שזה היה אחד השימושים הראשונים במלה "בעת'" במעגלים הלאומניים.

ב-1940 נסע לבגדאד, אך פוטר וחזר לדמשק. יש מחלוקת על מעורבותו בהקמת התנועה שנודעה בשם התחייה הערבית. לפי היסטוריונים מסוימים הוא ייסד אותה ב-1940. אחרים מספרים שתומכיו הצטרפו ב-1945 לקבוצה בראשות מישל עפאלק וצלאח א-דין ביטאר. יש הסבורים שגם תרומתו של אל-ארסוזי היתה מעשית ולא רק רעיונית.

ארסוזי שם דגש על התרבות והמורשת הערבית. התנאי להצטרפות לארגונו היה לכתוב או לתרגם ספר שיתרום ל"התחייה הערבית". ב-1942 פרסם את "הגאוניות שבשפה הערבית" (عبقرية العربية في لسانها). כתביו עסקו בפילולוגיה (מחקר השפה והטקסטים) ובנושאים מודרניים, כולל ריכוז כוח פוליטי במבנה המדינה.

לאחר שובו מבגדאד פרסם ולימד פילוסופיה, אך פוטר שוב. בין 1945 ל-1952 עבד כמורה בחמאת ובחאלב. משנת 1952 עד פרישתו ב-1959 לימד בהכשרת מורים. ב-1963 חאפז אל-אסד ביקש את עזרתו בהקמת מערכת אידאולוגית בצבא הסורי, והוא קיבל פנסיה מהמשטר. נפטר בדמשק ב-1968.

זכי אל-ארסוזי (יוני 1899 - 2 ביולי 1968) היה איש סורי שכתב על השפה והתרבות הערבית.

הוא נולד בלטקיה במשפחה עלווית (כת דתית). המשפחה עברה למחוז אסכנדרון. למד בבתי ספר שונים והפך למורה ומנהל חינוך בעיר ארסוז.

ב-1927 נסע לפריז ללמוד פילוסופיה (חקר רעיונות). שם קרא מחשבים חשובים והשפעות שונות עיצבו אותו.

ב-1930 חזר ועבד כמורה. ב-1934 הודחו אותו מהמשרה על ידי המנדט הצרפתי (שלטון צרפתי על הארץ). הוא הקים ארגונים כדי להילחם ברעיון להעביר את המחוז לטורקיה.

הוא פתח גם מועדון וחנות ספרים בשם "אל-בעת' אל-ערבי". המילה בעת' (התחייה) הופיעה שם מוקדם.

ב-1940 נסע לבגדאד וחזר לדמשק. יש מחלוקות מי בדיוק הקים את תנועת הבעת' שנודעה כהתחייה הערבית. חלק מתומכיו הצטרפו לאחר מכן לקבוצה אחרת.

ב-1942 פרסם ספר בשם "הגאוניות שבשפה הערבית". הוא דיבר הרבה על שפה ותרבות. פילולוגיה (לימוד מילים ושפה) הייתה מרכז עניינו.

לאחר שנים כמורה ומרצה עזר ב-1963 לחאפז אל-אסד (ראש מדינה) בהיבט רעיוני. הוא קיבל פנסיה ונפטר בדמשק ב-1968.