שיינא זלדה שניאורסון-מישקובסקי (20.6.1914, 30.4.1984), שנודעה בשם זלדה, הייתה משוררת ישראלית וחסידת חב"ד (חסידות, תנועת יהדות שמדגישה חוויה רוחנית). נולדה ביקטרינוסלב שבאימפריה הרוסית. משפחתה הייתה משפחה רבנית בולטת; אביה וסבה נפטרו כשהייתה צעירה. בשנה הראשונה לאחר מות אביה אמרה כל בוקר קדיש (תפילה לזכר המת).
בן דוד שלה היה מנהיג חב"ד, מנחם מנדל שניאורסון. זלדה גדלה בסביבה חב"דית ושמרה על קשר הדוק עם בני משפחה אלה.
ב-1925, בגיל 11, עלתה עם משפחתה לארץ ישראל. המשפחה התיישבה בירושלים. זלדה למדה בבית ספר לבנות "שפיצר" ובהמשך בסמינר למורות "מזרחי". שם פגשה צעירות שונות והשפעת המורים על פיתוח יצירתה הייתה משמעותית. למדה גם ציור בתל אביב, פרסמה חלק מציוריה ולמדה לשלב בין מילים לתמונה.
עבדה כמורה בבתי ספר בירושלים, ובהם "רוחמה" ו"חברת הילד"; הסופר עמוס עוז היה בין תלמידיה. עברה לתל אביב, אחר כך לחיפה, שם לימדה ילדים בעלי צרכים מיוחדים יחד עם פרופ' נחמה ליבוביץ. הכירה שם את חיים מישקובסקי, שלימים היה בעלה.
נישאה ב-1950 לחיים אריה מישקובסקי. הזוג היה חסר ילדים. בעלה נפטר ב-1970 לאחר מחלה ממושכת. רבים משיריה הוקדשו לו. ב-1976 עברה לשכונת שערי חסד בירושלים. נפטרה במוצאי יום הזיכרון לשואה ולגבורה, 1984.
שיריה פורסמו בהדרגה בעיתונות ובמאספים. רק בגיל 53, אחרי כ-35 שנות כתיבה, יצא ספר השירים הראשון שלה, "פנאי". ספר זה הודפס במהדורות מרובות ונכנס לספרות הלימודית; כמה משיריה נלמדים בבתי ספר תיכוניים (למשל "מקום של אש").
סגנונה שונה מדור קודם: שירתה רובה ככתב חופשי (ללא חריזה קשוחה). ניכרת בה השפעה חסידית, חיפוש קדושה ורגעי הארה בחיי היום-יום; היא השתמשה במוטיבים של הסיפור החסידי.
זלדה הייתה פתוחה לעולם החיצון. ביתה פגש סופרים ואנשים צעירים. יונה וולך עזרה להביא להדפסת שיריה, אך הקשר ביניהן נותק לאחר מחלוקת ציבורית על שיר של וולך.
זלדה גם ציירה דיוקנאות. בסוף 2020 נמצאו שמונה שירים בכתבה שלא פורסמו קודם. חלק מארכיון יצירתה הופקד במכון גנזים בבית אריאלה בתל אביב.
בין ספריה המוכרים: "פנאי", "הכרמל האי-נראה" ו"אל תרחק". לאחר מותה קובצו ספריה בכרך "שירי זלדה".
עיריית ירושלים קראה רחוב על שמה. רחובות נוספים נקראו על שמה בערים נוספות. ב-2022 הוקם "פרס זלדה" ספרותי על שמה.
חוה אלברשטיין שרה כמה משיריה, בראשם "לכל איש יש שם" (לחן חנן יובל). שירים נוספים הולחנו ובוצעו על ידי אמנים כמו שולי נתן ושפי ישי. בשנת 2019 יצא ספר-דיסק שבו נשים מלחינות ומבצעות את שיריה.
הסופר עמוס עוז תיאר את יחסיו עם זלדה וזיכרונותיו עליה בספרו האוטוביוגרפי.
זלדה (1914, 1984) הייתה משוררת ישראלית. שמה המלא היה שיינא זלדה שניאורסון-מישקובסקי. היא נולדה בעיר בשם יקטרינוסלב.
משפחתה הייתה משפחה של רבנים. כשהייתה צעירה אביה ואמה האבהות לא היו בחיים. בשנה שאחרי מות אביה היא אמרה כל בוקר קדיש (תפילה לזכר אדם שנפטר).
בן דוד שלה היה מנהיג חסידי חשוב.
בגיל 11 עלתה זלדה עם משפחתה לארץ ישראל. הם התיישבו בירושלים. היא למדה בבית ספר ובסמינר למורות. היא גם למדה ציור בתל אביב.
זלדה עבד כמורה בבתי ספר. הסופר עמוס עוז היה אחד מתלמידיה.
ב-1950 נישאה לחיים מישקובסקי. לזוג לא היו ילדים. בעלה נפטר ב-1970. זלדה כתבה לו שירים רבים. היא חיה בשכונות שונות בירושלים.
נפטרה בליל יום הזיכרון לשואה, ב-1984.
זלדה כתבה שירים רבים. רבים מהשירים שלה נדפסו בעיתונים וקובצי שירה. רק כשהייתה בת 53 יצא ספר השירים הראשון שלה, "פנאי". הספר התפרסם מאוד.
השירים שלה אינם חרוזים מסודרים. הם נכתבו בכותב חופשי, ולעתים נוגעים ברעיונות רוחניים של החסידות (חסידות, דרך יהודית שמדברת על תחושות פנימיות וקשר אלוקי).
היא גם ציירה דיוקנאות.
בשנת 2020 נמצאו שמונה שירים שלה שלא הודפסו קודם.
כמה מספריה: "פנאי", "הכרמל האי-נראה" ו"אל תרחק". אחרי מותה קיבצו את כל שיריה בספר אחד בשם "שירי זלדה".
רחובות בערים שונות נקראו על שמה. ב-2022 הוקם פרס ספרותי על שמה.
זמרים בולטים, כמו חוה אלברשטיין, שרו חלק משיריה. בשנת 2019 יצא גם ספר-דיסק עם נשים שמלחינות ומבצעות את השירים שלה.
הסופר עמוס עוז תיאר את זלדה בספרו והזכיר שהיא הייתה המורה שלו.
