חוגלת סלעים

חוגלת סלעים (Alectoris chukar) היא עוף ממשפחת הפסיוניים (משפחת עופות). זהו מין החוגלה היחיד שמצוי בטבע בישראל. אורכה 32, 35 ס"מ ומשקלה כ־500 גרם. היא דומה בגודלה ליונה, אך נראית שמנה יותר בגלל יחס גוף־זנב שונה.

צבע הגב אפור־תכול עם כתמים חומים, והבטן חום־אדמדם. בכנפיים יש קווים שחורים ולבנים. על הגרון יש דמוי סינר לבן־קרם, שמוקף במסגרת שחורה. המקור והרגליים אדומים.

החוגלה שחיה בעיקר בנופים פתוחים, בהרי סלע ובאזורים סלעיים. היא מבלה רוב הזמן על הקרקע ועפה רק כשהיא נבהלת. תזונה: בעיקר מִצמחים, זרעים, פירות ועלים, וגם מקצת מן החי כמו חרקים ותולעים.

קן החוגלה הוא גומה מרופדת על הקרקע. היא מטילה 6, 15 ביצים בדגירה שנמשכת כ־24 ימים. לעיתים הנקבה מטילה שתי הטלות ברצף: על הראשונה דוגר הזכר, ועל השנייה דוגרת היא בעצמה. כל אחד מההורים יכול לדגור ולגדל אפרוחים בנפרד. האפרוחים נשארים עם ההורים עד האביב הבא.

חוגלת הסלעים נפוצה ברחבי אסיה, מהמזרח (מערב הודו ופקיסטן) ועד המזרח התיכון וטורקיה במערב. חוקרים תיארו 14 תת־מינים (גרסאות מקומיות) שנבדלים בצבעים ובמאפיינים חיצוניים. בישראל זוהו שני תת־מינים עיקריים: Alectoris chukar cypriotes, באזור הים תיכוני בצפון ובמרכז, ו־Alectoris chukar sinaica (חוגלת סיני), באזורים המדבריים בנגב, בדרום בקעת הירדן ובערבה.

החוגלה הייתה עוף הציד העיקרי בישראל וניצודה בכמויות גדולות בעבר. ציד זה צמצם את אוכלוסייתה ולכן ציד החוגלות נאסר מאז שנת 2000.

על שמה קרויה אחת מבנות צלפחד בתנ"ך, וכן יישוב בשם בית חגלה שהוזכר בגבולות שבטי יהודה ובנימין. השם השתמר באזור במנזר דיר חג'לה ועין חג'לה ליד יריחו. חוגלת הסלעים משמשת כסמל לאומי בעיראק ולפקיסטן.

חוגלת סלעים (Alectoris chukar) היא ציפור ממשפחת הפסיוניים (משפחת עופות). היא המין היחיד של חוגלה בטבע בישראל. היא באורך כ־32, 35 ס"מ ומשקל כ־500 גרם.

יש לה גב אפור־תכול, בטן חומה וכנפיים עם פסים שחורים ולבנים. על הגרון סינר לבן־קרם במסגרת שחורה. המקור והרגליים אדומים.

חוגלות גרות בנופים פתוחים ובמקומות סלעיים. הן בעיקר הולכות על הקרקע ועפות רק כשיש סכנה. הן אוכלות זרעים, פירות ועלים וגם חרקים.

הקן שלהן הוא גומה על הקרקע עם עלים. הן מטילות 6, 15 ביצים. הדגירה נמשכת כ־24 ימים. לפעמים יש שתי הטלות: על הראשונה דוגר הזכר, ועל השנייה דוגרת הנקבה. האפרוחים נשארים עם ההורים עד האביב.

חוגלת הסלעים חיה באסיה, מהודו עד המזרח התיכון. יש לה כמה תת־מינים. בישראל יש שניים חשובים: אחד בצפון ובמרכז, ואחד במדבר (חוגלת סיני).

בגלל ציד רב בעבר, אוכלוסיית החוגלות צומצמה. מאז שנת 2000 אסור לצוד חוגלות.

השם חוגלה מופיע בתנ"ך, ויש מקום בשם בית חגלה. חוגלת הסלעים היא ציפור לאומית בעיראק ובפקיסטן.