חוחובה

חוחובה (Simmondsia chinensis), ידועה גם כ־Jojoba, היא שיח שמקורו במדבריות סונורה ומוהאבי בדרום קליפורניה, אריזונה ואזורים סמוכים במקסיקו.

היא גדלה לגובה של 3, 4 מטרים ויש לה עלווה צפופה. העלים מנוגדים, אובליים, באורך 2, 4 ס"מ וברוחב 1.5, 3 ס"מ. העלים עבים וצבעם אפור־ירוק. הפרחים קטנים, ירקרקים־צהבהבים, ולרוב אין להם עלי כותרת.

החוחובה היא דו־בייתית, כלומר כל צמח הוא זכר או נקבה; פרטים הרמפרודיטים (כאלה שיש בהם גם זכר וגם נקבה) נדירים. הפרי דמוי בלוט, באורך 1, 2 ס"מ. כל פרי מכיל זרע קשה חום כהה, ותכולת השמן בזרע כ־50%. (זרע = גרעין שממנו יכול לצמוח צמח.)


את החוחובה מגדלים בעיקר כדי להפיק שמן מהזרעים. שמן החוחובה מיוחד כי הוא מורכב מאסטרים (אסטר = תרכובת כימית באוכלוסיית השמנים) עם שרשראות מולקולריות ארוכות מאוד, ולא מטריגליצרידים כמו ברוב השמנים הצמחיים. תכונה זו מקנה לשמן מאפיינים הקרובים לשומן העור, ולכן הוא שימושי בקוסמטיקה.

השמן דומה בתכונותיו לשמן לווייתנים, ולכן שימש ותוחלף בו. לאחר זיקוק השמן הוא חסר צבע וריח ועמיד לחמצון. במצב זה משתמשים בו בתכשירי לחות, כשמן נושא לבשמים, וכן בתעשיות נוספות, למשל לייצור ביודיזל, כתוסף לדלקים, וכשמן סיכה למכונות עדינות, שכן הוא מתפרק בטבע.

חוחובה מגדלים באזורים מדבריים רבים, כולל ישראל, ארצות הברית, ארגנטינה, מקסיקו ואוסטרליה. בישראל קיימת התאגדות מגדלים, ומשרד החקלאות מפעיל את "מיזם החוחובה". יש מטעים גדולים של אלפי דונמים, כמו חצרים, וגם משקים קטנים יותר, לדוגמה משק מוזס בכפר רתמים.

הצמחים הראשונים הובאו למכון לחקר הנגב ב־1961. פרופ' עליזה בנציוני מהמכון לקחה חלק במחקרים שארכו כ־25 שנים. בעקבות המחקר פותחו זנים ושיטות ריבוי. כך הפכה ישראל ליצרנית שמן חוחובה מובילה בעולם, עם נתח שוק של כ־40%.

כ־25,000 דונם חוחובה בישראל נמצאים בנגב. הם מושקים במגוון דרכים, בעיקר בטפטפות עם שימוש במים מטוהרים שמקורם בשפכים ומאגרים. כיום ישראל מדורגת ראשונה בעולם בהפקת יבולי חוחובה, ואחריה ארצות הברית וארגנטינה. מטעים פרוסים מכפר רתמים בדרום ועד נתיב הל"ה בשפלה.

חוחובה (Simmondsia chinensis) היא שיח מהמדבר. שיח = צמח קטן ועצי בצורת שיח.

היא מגיעה לגובה 3, 4 מטרים. העלים עבים וצבעם אפור־ירוק. הפרחים קטנים וצבעם ירוק־צהבהב. אין להם עלי כותרת. יש צמחים זכריים ויש צמחים נקביים. הפרי דומה לבלוט, בגודל 1, 2 ס"מ. הפנים של הפרי הוא זרע קשה. בזרע יש כחצי שמן. זרע = גרעין שממנו יכול לצמוח צמח.


מפיקים מהזרעים את שמן החוחובה. שמן = חומר שומני. השמן מיוחד ובעל תכונות טובות לעור. לכן משתמשים בו בקרמים ובבשמים. משתמשים בו גם לייצור דלק ביודיזל ושמן סיכה למכונות קטנות.

חוחובה גדלה במדבריות ברחבי העולם. בישראל החלו לגדל אותה אחרי שהצמחים הובאו ב־1961. מדענים בישראל חקרו אותה כ־25 שנים. אז פיתחו זנים ושיטות גידול. היום ישראל מייצרת הרבה שמן חוחובה ויש לה כ־40% משוק הייצור.

רוב הגידולים בישראל נמצאים בנגב. שם שותלים ומושקים בטפטפות עם מים מטוהרים.