חוטית נודדת (שם מדעי: Rhopilema nomadica) היא מדוזה טרופית הנפוצה באוקיינוס השקט וההודי.
בישראל היא נצפתה בעבר רק באילת. אחרי פתיחת תעלת סואץ ב-1869 המין עבר לים התיכון בתופעה שנקראת הגירה לספסית (מעבר מים האדום לים התיכון דרך התעלה). פלישה רחבה חלה בקיץ 1976, שנודע בקרב הדייגים כ"קיץ המדוזות". בחודשים החמים של יולי, אוגוסט המדוזות מופיעות בנחילים גדולים לאורך החופים המזרחיים של הים התיכון, ממצרים עד סוריה, ובמיוחד באזורי חיפה ואשדוד.
החוטית עוברת מחזורים חיים שונים. נקבה בוגרת מייצרת בעונה אחת עד כ-30 מיליון ביצים. הביצים מופריות ונוצרות זיגוטות (תא ביצה מופרית) שמופיעות כפגית שוחה בשם פלנולא (larva). הפלנולא שוקעת ומתיישבת כ"פוליפ ישוב" (polyp, גוף דמוי שורש). הפוליפ מתפתח לסטרובילה, שעושה סטרובילציה, הנצה שמייצרת מדוזות זעירות שנקראות אפירות. האפירות גדלות בחודשים הבאים למדוזות בוגרות.
חוטיות ניזונות בעיקר מפלנקטון, ובעיקר מזואופלנקטון (יצורים זעירים). פרטים גדולים אוכלים גם דגיגים ואף דגים קטנים. הן לוכדות את הטרף בזרועותיהן, ומעכלות אותו גם מחוץ לתאים וגם בתוך התאים. הנשימה נעשית בדיפוזיה דרך שטח הגוף.
השם חוטית מקורו במראה הזרועות הרבות שלה. הזרועות מלאות בתאי צריבה דמויי מזרק, שנקראים נמסטוציסטים (תאים צורבים). בעת מגע הם יורים מזרק בלחץ גבוה, ומחדירים ארס לתוך הטרף. תאי הצריבה יכולים לירות גם אחרי שהזרועות נותקו מהגוף. העקיצה גורמת לכאב, תחושת צריבה, אדמומיות וגרד. יש גם תסמינים כלליים אפשריים, כמו חום, עייפות וכאבי שרירים. הארס מכיל פוליפפטידים, כולל פוספוליפאז A2, חומר גורם להמוליזה (פירוק תאי דם) ופרוטאז (אנזים שמפרק חלבונים).
לדברי תמר לוטן ותמר חמיאל, חומץ או שתן אינם מנטרלים את ארס החוטית ולעיתים עלולים להחמיר את המצב.
קוטר הסוכך (הגוף) של רוב הפרטים נע בין 2 ס"מ ל-40 ס"מ, אך לעתים יכול להגיע עד כמה מטרים.
לחוטית אין מוח. יש לה רשת עצבית (nerve net) מפוזרת לאורך הגוף, וטבעת עצבים בשולי הפעמון שמסנכרנת תגובות. בשולי הפעמון יש רופליות (rhopalia), מרכזי חישה הכוללים עיניות (ocelli) לרגישות לאור, סטטוציסטים (statocysts) לשמירה על שיווי משקל וכימורצפטורים ומכנורצפטורים לזיהוי ריחות ומגע. רופליות מקושרות באמצעות טבעת עצבים שמרכזת מידע ומסנכרנת תנועות.
לחוטית יכולת רגנרציה מרשימה: היא מסוגלת לגדל מחדש רופליות שנקטעו, כולל חלקים עצביים. בנוסף יש עדויות לכך שמדוזות יכולות ללמוד בצורה פשוטה מניסיון עבר.
חוטית נודדת (Rhopilema nomadica) היא מדוזה טרופית מהאוקיינוס השקט וההודי.
לפני פתיחת תעלת סואץ ב-1869 ראו אותה רק באילת. אחרי פתיחת התעלה הנוזלת עברה לים התיכון. בקיץ 1976 הייתה פלישה גדולה של מדוזות. בקיץ, בחודשים יולי, אוגוסט, הן מגיעות בחופים ממצרים עד סוריה. היום יש הרבה ליד חיפה ואשדוד.
החוטית עוברת כמה שלבים בחיים: נקבה מייצרת מיליוני ביצים. הביצים הופכות לזיגוטה (תא ביצה מופרית), וממנה יוצאת פלנולה (תולית קטנה). הפלנולה מתחילה כ"פוליפ", גוף דמוי צמיג שנצמד לסלע. הפוליפ הופך לסטרובילה. הסטרובילה מייצרת מדוזות זעירות שקוראים להן אפירות. האפירות גדלות והופכות למדוזות גדולות.
החוטיות אוכלות פלנקטון (יצורים זעירים) ולפעמים דגיגים. הן תופסות את הטרף בזרועותיהן.
בזרועות יש תאים צורבים שנקראים נמסטוציסטים. הם פועלים כמו מזרק קטן. כשנוגעים בהם הם יורים ומשאירים ארס. העקיצה כואבת, משאירה אדמומיות וגרד. הארס יכול לגרום לעייפות וכאב שרירים אצל חלק מהאנשים. חומץ או שתן לא מנטרלים את הארס, ואפשר שהם יחמירו את הכאב.
למדוזה אין מוח. יש לה רשת עצבית שגורמת לה להגיב למגע ולאור. בשולי הגוף יש רופליות, מרכזי חישה. ברופליות יש עיניות (חיישן אור) וסטטוציסטים (עוזרים לשמור על שיווי משקל). חוטית יכולה לגדל חלקים שנקטעו. יש סימנים של למידה פשוטה אצל מדוזות.
תגובות גולשים