חוניו השלישי

חוניו השלישי בן שמעון (נרצח ב-171 לפנה"ס) היה כהן גדול, ראש הכהנים בבית המקדש ואחראי על הטקסים. הוא היה בן בית צדוק ומשמרת ידעיה. אביו היה שמעון השני, ונכדו של חוניו השני. בנו נקרא חוניו הרביעי.

מקורות מציירים את חוניו כאיש טוב שרודף צדק ודואג לטובת הציבור. מדיניותו נטתה לתמיכה בבית תלמי במצרים, בניגוד לאביו ששיתף פעולה עם השלטון הסלאוקי. חוניו שמר בבית המקדש גם כספים של הורקנוס בן יוסף, בעל השפעה פוליטית.

היה לו יריב פנימי בשם שמעון, שהיה פקיד בבית המקדש. שמעון רצה במשרה גבוהה וחוניו סירב. שמעון הלשין בפני האפולוניוס, הנציב הסלאוקי של סוריה ופניקיה, וטען שחוניו מחזיק כספים שלא שייכים לו. האשמות אלה הובילו לשליחת האציל הסלאוקי הליודורוס לירושלים כדי להחרים את האוצרות. הליודורוס נכשל או ויתר וחזר בידיים ריקות.

לאחר מכן שמעון הכפיש את חוניו שוב. מעמדו של חוניו נחלש והסכנה להתערבות סלאוקית ולהתמוטטות הסדר הפנימי ביהודה גדלה. חוניו נסע לאנטיוכיה כדי להסביר את עניינו בפני המלך, אך בזמן ההגעה מת סלאוקוס הרביעי ואחיו אנטיוכוס אפיפנס (בשנת 175 לפנה"ס) עלה לשלטון. אנטיוכוס נהג ביד קשה כלפי מי שתמכו בתלמי, וחוניו נפגע מכך.

בעוד חוניו היה נחלש, אחיו המתייוון של חוניו, יאסון, וקבוצות אחרות נלחמו על הכהונה. יאסון קנה את המשרה תמורת כסף, ומאוחר יותר הוחלף על ידי מנלאוס. מנלאוס שילם סכומים גדולים לשלטון הסלאוקי כדי לשמור על השלטון. כשהמחלוקת הכלכלית החמירה, מנלאוס שיחד פקיד בשם אנדרוניקוס בכלים מבית המקדש. חוניו גינה זאת בפומבי, ועל כך זכה לאהדת הקהילה.

בהמשך מנלאוס שיחד את אנדרוניקוס כדי להרוג את חוניו. אנדרוניקוס שיקר להבטחות ושידל את חוניו לצאת ממחבואו, והוציאו להורג באנטיוכיה.

יוספוס מזכיר סיפור על מקדש חוניו במצרים, אך ההשתייכות המדויקת של המייסד שנויה במחלוקת. חלק מהמקורות מייחסים את הבנייה לבנו של חוניו.

המשמעות ההיסטורית של המקרה גדולה: הדחתו של חוניו הפכה תקדים מסוכן. עד אז הכהונה הגדולה עברה בירושה, והשלטון רק אישר זאת. מעתה אפשר היה לקנות את המשרה בכסף. שינוי זה פתח את הדרך להתערבות סלאוקית בענייני הדת ביהודה. הדחת חוניו והמריבות סביב הכהונה העמיקו את הפילוג בין מתייוונים קיצוניים למתונים, והביאו לעידן של מלחמות אזרחים ביהודה.

חוניו השלישי בן שמעון (נרצח ב-171 לפנה"ס) היה כהן גדול. כהן גדול, אדם שמוביל את הטקסים במקדש.

חוניו היה מקשר למשפחה של כהנים חשובים. אביו היה שמעון. בנו היה חוניו הרביעי.

הוא תמך בבית תלמי במצרים. זה עשה אותו לאהוד אצל חלק מהאנשים ולא אהוד אצל אחרים.

היה לו יריב בשם שמעון. שמעון הלשין לשלטון הסלאוקי. הם אמרו שחוניו מחזיק כספים שלא לו. השליח הליודורוס בא לקחת את האוצרות, אבל נכשל וחזר ריק.

אחר כך חוניו נסע לאנטיוכיה להגן על עצמו. בזמן זה עלה לכס המלוכה אנטיוכוס אפיפנס (בשנת 175 לפנה"ס). הוא לא היה נחמד כלפי תומכי תלמי. אנשים אחרים, כמו יאסון ומנלאוס, קנו את משרת הכהן הגדול בכסף.

מנלאוס שיחד אדם בשם אנדרוניקוס עם כלים מבית המקדש. חוניו נזף בו בפומבי בגלל זה. מנלאוס פוחד שחוניו יחזיר אותו מתפקידו. אז מנלאוס שיחד את אנדרוניקוס להרוג את חוניו. אנדרוניקוס הוציא את חוניו ממחבואו, והרגו באנטיוכיה.

הסיפור של חוניו חשוב כי הוא שינה את הדרך שבה נבחר הכהן הגדול. לפני כן זה היה בדרך משפחתית. אחרי זה אפשר היה לקנות את המשרה. זה גרם להרבה מריבות ומלחמות בין אנשים ביהודה.