חוק האזרחות והכניסה לישראל

חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשפ"ב-2022 הוא חוק שמונע מתן אזרחות ישראלית או תושבות לפלסטינים מתושבי יהודה, שומרון או רצועת עזה כשהם בני זוג של אזרחי ישראל.


החוק נחקק לראשונה בשנת 2003 כהוראת שעה, חוק זמני שתוקפו ניתן להאריך. הוא אושר לאחר החלטת ממשלה משנת 2002 שנועדה להקפיא מתן אזרחות בהליכי איחוד משפחות בין אזרחים ישראלים לבין תושבי השטחים. במשך השנים הוארך מספר פעמים ותוקנו בו חריגים וסמכויות למשרד הפנים ולמפקד כוחות צה"ל באזור לאשר ישיבות או שהיות במקרים ספציפיים.

ב-6 ביולי 2021 תוקפו של החוק המקורי פג, אחרי שהכנסת נמנעה מלהאריך אותו. ההצבעה לוותה בחילופי תמיכות והתנגדויות פוליטיות שהובילו לפקיעתו זמנית.

ב-10 במרץ 2022 החוק נחקק מחדש כהוראת שעה לשנה. מאז הממשלה האריכה את תוקפו מספר פעמים, בהתאם לסמכות שניתנה לה, והאריכות הגיעו עד תאריך שנקבע ל-14 במרץ 2026.


במאמרי ההצעה נאמר שהחוק נועד לענות על חששות ביטחוניים. המשמעות: חלק מהטענה היא שאנשים שקיבלו היתרי ישיבה דרך איחוד משפחות ניצלו זאת כדי לפעול נגד ביטחון ישראל. על כן קבע המחוקק הגבלות לכניסה ומתן מעמד.

בנוסף הוצגו טיעונים דמוגרפיים. מחקרים וצפי של דמוגרפים הצביעו על כך שאם איחוד משפחות יתאפשר ללא הגבלה, צפוי גידול גדול באוכלוסייה הפלסטינית בתוך מספר עשורים. בין המספרים שהובאו: כ-200,000 אנשים עשויים להיכנס בעשור הראשון, וכמה מאות אלפי אנשים נוספים בתוך עשורים, מה שעלול לשנות את מבנה האוכלוסייה בישראל.

החוק חל בעיקר על תושבי יהודה, שומרון ועזה. תיקון משנת 2005 הרחיב את ההגדרה כך שגם מי שרשום במרשם האוכלוסין של האזור נחשב תושבי האזור, אף אם אינו גר שם בפועל. תיקון נוסף הטיל הגבלות דומות על תושבים ממדינות כמו איראן ולבנון. המונח "איחוד משפחות" מתייחס להענקת זכות כניסה ומגורים לבני זוג של אזרחים. לחץ שיפוטי הוביל להגבלת החוק כך שיחול בעיקר על גברים מתחת לגיל 35 ונשים מתחת לגיל 25.

ארגונים ואנשים עתרו לבג"ץ (בית המשפט העליון) וטענו שהחוק פוגע בזכויות יסוד. בפסק דין מ-14 במאי 2006 חלק מהשופטים קבעו שהחוק אינו חוקתי, אבל ממשיכים היו אלה שאמרו שאין צורך לבטל אותו כי הוא עתיד לפוג. בעתירות מאוחרות יותר הדיון הועבר להרכב מורחב של 11 שופטים, ובינואר 2012 בג"ץ דחה את העתירות. השופטים הכירו בזכות לחיי משפחה, אך קבעו שהמגבלות בחוק מידתיות ותואמות את דין היסוד.

בשינוי שנכנס לתוקף ב-2018 הועברו סמכויות מסוימות דוגמת דיון בהחלטות מינהל האוכלוסין מבג"ץ לבתי המשפט המחוזיים כשבתי דין מנהליים. שינוי זה השפיע גם על עתירות בנושאי סעיף 3ג לחוק.

החוק נקרא "חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה)". הוא מונע מתן אזרחות או תושבות לפלסטינים מיהודה, שומרון ועזה שהם בני זוג של אזרחים ישראלים.


החוק נחקק לראשונה ב-2003. "הוראת שעה" פירושה חוק זמני שאפשר להאריך.

ב-2021 החוק פג אחרי הצבעה בכנסת. לאחר מכן הוחלט לחוקק אותו שוב.

ב-2022 החוק חזר לחוק. הממשלה האריכה את תוקפו עד לתאריך שנקבע ב-2026.

החוק נועד לשני דברים מרכזיים. הראשון: חשש לביטחון. כלומר שמא אנשים ינצלו תעודות כדי להזיז אנשים בין שטחים.
השני: חשש לשינוי בהרכב האוכלוסייה. יש שטענו שאם ייכנסו המון אנשים דרך נישואים, זה ישפיע על מספר התושבים לאורך שנים.

החוק חל במיוחד על תושבי יהודה, שומרון ועזה. גם מי שרשום במרשם של האזור נחשב תחת החוק.
"איחוד משפחות" פירושו לתת לבן זוג של אזרח הזדמנות לגור בארץ.
לפעמים הוחלו הגבלות לפי גיל: החוק חלה בעיקר על גברים מתחת לגיל 35 ונשים מתחת לגיל 25.

אנשים וארגונים טענו בבית המשפט העליון שהחוק פוגע בזכויות משפחה ושוויון. ב-2012 בית המשפט דחה את רוב העתירות והותיר את החוק בתוקף.

בשנים האחרונות חלק מהמקרים על החלטות מינהל האוכלוסין נדונו בבתי משפט מחוזיים ולא תמיד בבג"ץ (הבית המשפט העליון).