"חוק יסוד: נשיא המדינה" מסדיר את מעמדו וסמכויותיו של נשיא ישראל. הכנסת יכולה לשנות חוק זה ברוב רגיל. בתקופת המעבר אחרי הקמת המדינה נקבע תפקיד הנשיא כייצוגי וסמלי, כדי להימנע מריכוז סמכויות כפי שהתרחש בנשיאות רפובליקת ויימאר. ב-1951 חוקק חוק על כהונת הנשיא רק לגבי משך הכהונה, וב-1964 הוכרז חוק היסוד של הנשיא והחליף הוראות קודמות. החוק תוקן מספר פעמים; התיקון האחרון בתשע"ד (2014).
סעיף 1 קובע שהנשיא עומד בראש המדינה, אך זה בעיקר סימבולי. סעיף 2 קובע שמקום מושבו בירושלים.
היה נהוג ששתי כהונות או יותר אפשריות, ותקופת כהונה עמדה על חמש שנים. בתיקון מ-1998 הוחלט שכהונת הנשיא תהיה 7 שנים לפי הלוח העברי, ושהוא לא יכהן יותר מתקופה אחת. הנשיא הראשון שנבחר בהתאם לתיקון זה הוא משה קצב.
לפי סעיף 4, התנאים המינימליים להיבחר הם אזרחות ותושבות ישראל. אין דרישה שהנשיא יהיה יהודי. בעבר הוצע סף גיל, אך הוא הוסר בדיונים בכנסת.
כל עשרה חברי כנסת יכולים להציע מועמד. הבחירה נעשית בהצבעה חשאית בכנסת. יש לבחור ברוב מוחלט של 61 חברי כנסת. עד 2013 נהגו בסיבובי בחירה עד שנשארו שני מועמדים; תיקון מ-2013 קבע שבסיבוב השני יתחרו שני המועמדים שקיבלו הכי הרבה קולות, והמנצח ייבחר ברוב היחסי, גם אם פחות מ-61. במקרה של מועמד יחיד ההצבעה היא בעדו/נגד ודורשת רוב רגיל.
התפקידים של הנשיא הם בעיקר טקסיים וייצוגיים. עם זאת יש לו סמכויות משמעותיות.
הנשיא ממנה מי שיוזמן לנסות להרכיב ממשלה. היום ההסדרה המפורטת נמצאת בחוק יסוד: הממשלה, אך הנוהג הוא שהנשיא בוחר מי שסיכוייו להרכיב קואליציה הם הגבוהים ביותר.
"חנינה" (הקלת עונש או מחיקת הרשעה) היא הסמכות המעשיית המשמעותית ביותר של הנשיא. החלטות אלה ניתנות על בסיס המלצת משרד המשפטים, והן זקוקות ל"חתימת קיום" של שר המשפטים, חתימה שמאפשרת ביצוע ההחלטה. הנשיא רשאי לסרב על אף שההמלצה חיובית. סוגיית היקף סמכות החנינה נדונה בבתי המשפט; הפסיקה קיבלה מקרים שבהם הנשיא חנן גם לפני הרשעה, אך קיימת מחלוקת והגבלות בשימוש.
הנשיא פותח את מושב הכנסת החדש, מעניק תעודות הוקרה ועוד תפקידים הנקבעים בחוק.
חוק היסוד נותן שתי חסינויות:
- חסינות מהותית: מגן על הנשיא מפני הליכים משפטיים על פעולות שנעשו במסגרת תפקידו. חסינות זו נמשכת גם לאחר סיום הכהונה.
- חסינות דיונית: מונעת העמדתו לדין פלילי במשך תקופת הכהונה. היא אינה חלה על הליכים אזרחיים ופוקעת בסיום הכהונה.
בג"ץ הכריע כי אם הנשיא חרג מסמכויותיו, החסינות המהותית לא תחול. בנוסף, הנשיא פטור מלחובת העדות לגבי עניינים שנודעו לו במילוי תפקידו, וההחלטה אם להעיד נתונה לשיקולו.
כהונת הנשיא נפסקת בדרך כלל בתום התקופה, או במקרים מיוחדים. הפסיקה הזמנית של התפקיד ("נבצרות") מתרחשת אם הנשיא בחו"ל, הודיע על נבצרות, או שהועדה קבעה נבצרות רפואית. תקופת נבצרות נמשכת עד 3 חודשים וניתנת להארכה עד 6 חודשים, ובסיוע אישור מלאת הכנסת ניתן להאריך מעבר לכך. הנשיא רשאי לבטל את הנבצרות כאשר היא מבוססת על בקשתו.
בעת היעדרות הנשיא, נבצרותו או תקופה שבה טרם נבחר נשיא חדש, ממלא מקומו יושב ראש הכנסת, והוא מקבל את כל תפקידי הנשיא.
חוק יסוד: נשיא המדינה קובע מי הוא הנשיא ומה הוא עושה. החוק נחקק ב-1964.
הנשיא הוא ראש המדינה. תפקידו בעיקר ייצוגי. מקום המגורים של הנשיא הוא בירושלים.
הכנסת (הבית שמחליט חוקים) בוחרת את הנשיא בהצבעה חשאית. כל מועמד צריך תמיכה של עשרה חברי כנסת כדי להיות מועמד.
היום הנשיא נבחר לשבע שנים בלבד. הוא לא יכול להיבחר שוב.
להיבחר צריך להיות אזרח ותושב ישראל. אין דרישה להיות יהודי.
הנשיא עושה דברים טקסיים, כמו להיפגש עם אורחים מהעולם ולפתוח את מושב הכנסת.
הנשיא בוחר מי ינסה להרכיב ממשלה. זאת בדרך כלל מי שיש לו הכי הרבה סיכוי.
"חנינה" (מוחלים על עונש או מקצרים אותו) היא כוח חשוב של הנשיא. החלטות חנינה עובדות ביחד עם שר המשפטים.
"חסינות" (הגנה משפטית) מונעת העמדת הנשיא למשפט בזמן כהונתו לגבי פשעים. אחרי כהונתו אפשר להעמידו לדין.
אם הנשיא בחו"ל או חולה, הוא עלול להפסיק זמנית למלא את התפקיד. תקופה קצרה כזו נקראת נבצרות.
אם הנשיא לא יכול למלא את תפקידו, יושב ראש הכנסת ממלא את מקומו.
תגובות גולשים