חוק מעמד היהודים

חוק מעמד היהודים (בצרפתית: Statut des Juifs) נחקק על ידי ממשל וישי ב-3 באוקטובר 1940. החוק נוסח על ידי שר המשפטים רפאל אליבר בהשפעת חוקי נירנברג, חקיקת הגזע של המשטר הנאצי. החוק שלל מיהודים חלק מזכויותיהם ושלל בפועל אזרחות צרפתית לחלק מהם. (אזרחות = הזכות להיות אזרח ולקבל זכויות במדינה.)

ב-10 במאי 1940 תקפה גרמניה את מדינות מערב אירופה וכבשה גם את צרפת. ב-14 ביוני 1940 נכנסו חיילים גרמניים לפריז. צרפת חולקה לאזורים שונים: אלזס-לורן שהועברה לגרמניה, האזור הכבוש, האזור החופשי שבשליטת וישי, והאזור שבשליטת איטליה. צרפת הייתה אחת המדינות הראשונות שבהן ליהודים היו זכויות שוות, ולכן החוק פגע בהפתעה ובכאב רב בקרב אזרחיה היהודים.

החוק קבע הגדרות על פי "גזע", ולא לפי דת. בעובדה זו הוא היה קיצוני יותר מחוקי הגזע הגרמניים. נוסח החוק מתח בסמכותו של ראש המדינה וקבע הגבלות רבות על יהודים.

החוק הדיח יהודים מתפקידים בשירות הציבורי, בתקשורת, בקולנוע וברדיו, ובמהלך הצבא. הוא אפשר לשלטון לכלוא אזרחים יהודים במחנות או לחייבם במגורים כפויים לפי החלטת הממונה המקומי. החוק גם ביטל את אזרחותם של יהודי אלג'יריה. היו יוצאים מן הכלל למי שעברו שירות קרבי במלחמות גדולות, או שקיבלו עיטורים צבאיים.

ב-3 באוקטובר 1940 עבר חוק בממשל וישי שנקרא חוק מעמד היהודים. החוק לקח ליהודים בחלק מהמדינה חלק מזכויותיהם. הוא גם שלל מאנשים את האזרחות הצרפתית. (אזרחות = זכות להיות אזרח במדינה.)

בקיץ 1940 גרמניה נכנסה לצרפת. פריז נלקחה והמדינה נחלקה לאזורים. חלקים הוצאו לשליטה גרמנית וחלק נשאר בשליטת ממשל וישי.

החוק השתמש במילה "גזע" כדי להגדיר מי יהודי. זה שונה מהגדרה לפי דת.

החוק מנע מיהודים לעבוד בעבודות ממשלתיות ובתקשורת. הוא אפשר לכלוא יהודים במחנות. (מחנות = מקומות בהם כלואים אנשים.) החוק גם ביטל את אזרחותם של יהודים באלג'יריה. היו כמה יוצאים מן הכלל לחיילים שעברו קרב ולקיבלו עיטורים.