חורבת פטיש

חורבת פטיש (בערבית: ח'רבת פוטיס) היא חורבה גדולה ממזרח לעיר אופקים. שטחה כ־1,000 דונם (דונם, יחידת שטח).

בתקופה הביזנטית, התקופה הנוצרית שבה שררו ערים רבות במזרח התיכון, הייתה כאן עיר בשם פוטיס. העיר נזכרת במפת מידבא מהמאה ה־6. בחפירות נמצאו כותרות ובסיסי עמודים, בורות מים עתיקים, פסולת מתנורי צריפה, שרידי מבנה ציבורי, חומת אבן וכתובת גדולה על אדם שתרם לבניית כנסייה. נמצא גם מבנה אגירת מים מרשים מהבטי־נטי (התקופה הביזנטית).

לפני 1948 שכן במקום כפר בדואי קטן של חמולת אל‑קודיראת משבט התיאהא. הכפר עמד ליד ואדי פוטיס על כביש באר‑שבע, עזה. תושבי הכפר רעו כבשים ועיזים ועסקו גם בחקלאות: גידלו חיטה, שעורה ואבטיחים. ב־1894 הוקמה כאן מצודה אסטרטגית בשם פוטיס.

לאחר מבצע אנ־פאר, באמצע יולי 1948, עבר השלטון באזור לידי צה"ל. התושבים הבדואים ברחו לכפר אל‑מוחרקה ומשם נשלחו לרצועת עזה. הכפר הנטוש נהרס על ידי צה"ל בספטמבר או באוקטובר 1948 מטעמים שנטענו כ"צבאיים".

בנובמבר 2013 נערכו חפירות באתר. נחשפו שכונת מגורים, שרידי יישוב ומספר קברים.

חורבת פטיש היא חורבה גדולה ממזרח לאופקים. השטח שלה הוא 1,000 דונם. דונם, יחידת שטח.

במקום הייתה פעם עיר בזמן הביזנטית. הביזנטית, תקופה נוצרית לפני מאות שנים. העיר נקראה פוטיס והיא מופיעה במפת מידבא מהמאה ה־6. בחורבה נמצאו עמודים, בורות מים, שברי תנורים וכתובת על אדם שנתן כסף לבניית כנסייה.

לפני 1948 היה כאן כפר בדואי. בדואים, משפחות שגידלו צאן ועבדו חקלאות. הם גידלו חיטה, שעורה ואבטיחים. ב־1894 נבנתה קרוב לכפר מצודה בשם פוטיס.

בקיץ 1948 עבר השטח לידי צבא ישראל. התושבים ברחו והגיעו לאזור עזה. הכפר הושמד לאחר מכן.

בנובמבר 2013 חפרו במקום. מצאו שכונת מגורים ועמודים וקברים.

הטורקים בנו מצודה כאן ב־1894. המצודה שמרה על הדרכים. היו בה אנשי מכס ומשטרה. הבדואים קראו לה קלעת אל‑פוטיס. מתחת למצודה יש מערת מחצבה מהביזנטית. כל האזור כלול בשמורת נחל אופקים.