חמוס

חמוס (Mustela putorius furo), המכונה גם חמוס הבית, הוא סמור מבוית. ככל הנראה בייתו אותו מחמוס המבאיש. הזכרים יכולים להגיע באורך עד מטר במקרים נדירים, ומשקלם נע בין 1, 3 ק״ג. הנקבות קלות יותר, 0.5, 2 ק״ג. החמוס הוא קרניבור (אוכל בשר), כלומר הוא תלוי במזון מהחי.

בעבר השתמשו בחמוסים בעיקר לציד ובשליטה במכרסמים. באירופה ימי הביניים הם שימשו לכך במיוחד, ורק מאוחר יותר החל החתול להחליפם. כיום הם נפוצים כחיות מחמד, אך עדיין משתמשים בהם לציד מכרסמים באזורים מסוימים.

תוחלת החיים הממוצעת היא כ־5, 8 שנים, ויש דוגמאות של חמוסים שחיו 8, 12 שנים. הם ישנים הרבה, בדרך כלל 18, 20 שעות ביממה, ופעילים בעיקר בשעות הבוקר המוקדמות ובערב.


לחמוס גוף מוארך וגמיש שמאפשר לו להיכנס למחילות. רגליו קצרות ולכל רגל חמש אצבעות. קצות האוזניים (אפרכסות) קצרות ומעוגלות. הפרווה צפופה ורכה, והיא משתנה בעונות: בחורף היא בהירה וארוכה, ובקיץ היא קצרה ודוקרנית ולעיתים נופלת בחלקים מהגוף.

יש גוונים שונים לפרווה, חום, שחור, לבן, בלונדיני ועוד. קיימים גם חמוסי "אנגורה" בעלי פרווה ארוכה, תוצאה של מוטציה נדירה. מכיוון שהם אוכלי בשר, שיניהם מותאמות לכך. מספר השיניים נע בין 28 ל־38.


מקורות היסטוריים מייצגים את קיומו של החמוס כבר ב־450 לפנה"ס ביוון. גם ברומא העתיקה נזכר חמוס ככלי לציד ארנבות ומכרסמים.


החמוס מתקשר רבות בעזרת ריח. יש לו בלוטות ריח באזור פי הטבעת, שהן בלוטות שמפרישות ריח ומשמשות לסימון שטח ולהבעה בסכנה. ניתוח להסרת בלוטות אלה אינו פתרון יעיל להפחתת הריח, אבל עיקור או סירוס בדרך כלל מפחיתים את ההפרשה.


נקבות החמוס נכנסות לייחום פעמיים בשנה, בדרך כלל החל מגיל כ־6 חודשים. ייחום הוא מעין מחזור שבו הנקבה מוכנה להתרבות. מומלץ לעקר נקבות לפני הייחום הראשון. אם נקבה לא מתעבררת, היא עלולה להישאר בייחום זמן רב ולהתפתח אצלן בעיות בריאותיות.


תזונתם הטבעית כוללת מכרסמים קטנים, חרקים, עופות קטנים, זוחלים וביצים. הם אוכלים את הטרף במלואו, כולל עצמות. בחיי בית מעניקים להם מזון מבוסס בשר ולפעמים כופתיות מיוחדות שמותאמות לצרכיהם. חמוסים מתקשים בעיכול פחמימות מורכבות ולכן דגנים וירקות אינם מתאימים להם. פירות עלולים להזיק ולעיתים כדאי להימנע מהם. הם אוכלים מספר ארוחות קטנות ביום ומעדיפים מזון עתיר חלבון ושומן מן החי.

חמוס (Mustela putorius furo) הוא סמור קטן שמחבבים כחיית מחמד. הוא מבוית מהחמוס המבאיש. הזכרים יכולים להיות באורך כמעט מטר לעיתים נדירות. זכרים שוקלים בדרך כלל 1, 3 ק״ג. נקבות שוקלות פחות, 0.5, 2 ק״ג.

החמוס אוכל בשר. המילה קרניבור מסבירה זאת: קרניבור זה יצור שאוכל בשר. לכן הוא אוהב עכברים, חיות קטנות, חרקים וביצים.

החמוס ישן הרבה. הוא יכול לישון 18, 20 שעות ביממה. בדרך כלל פעיל מוקדם בבוקר ובערב.


לחמוס גוף ארוך וגמיש. הרגליים קצרות. לכל רגל יש חמש אצבעות. הפרווה שלו משתנה בעונות. בחורף היא ארוכה ובהירה. בקיץ היא קצרה ולעיתים נושרת.

יש גם חמוסים עם פרווה ארוכה שנקראים חמוסי אנגורה. זו מוטציה נדירה.


החמוס היה מוכר כבר ביוון העתיקה בסביבות 450 לפנה"ס. גם הרומאים השתמשו בו לציד עכברים וחולדות.


לחמוס יש בלוטות ריח ליד פי הטבעת. בלוטות ריח הן בלוטות שמוציאות ריח. הם משתמשים בריח לסימון מקום או כשמחששים.


נקבות החמוס נכנסות לייחום פעמיים בשנה. ייחום זה הזמן שהנקבה מוכנה להתרבות. מומלץ לעקר נקבות לפני הייחום הראשון כדי לשמור על בריאותן.


בחיים בטבע החמוס אוכל חיות קטנות וחרקים. בחיים בבית נותנים לו מזון מבוסס בשר ועופות. חמוסים לא מעכלים טוב דגנים וירקות. הם צריכים מזון עשיר בחלבון ושומן מן החי ומעדיפים ארוחות קטנות פעמים רבות ביום.