חנאן עשראווי

חנאן עשראווי נולדה ב-8 באוקטובר 1946 בשכם. היא פוליטיקאית פלסטינית ופעילה פמיניסטית. הייתה האישה הראשונה שנבחרה לוועד המרכזי של אש"ף (הארגון לשחרור פלסטין). כמו כן הייתה האישה הראשונה שנבחרה למועצה המחוקקת הפלסטינית ושימשה כשרה בממשלת הרשות הפלסטינית. היא רופאה של הספרות האנגלית; בעלת דוקטורט בספרות והשוואתית.


נולדה למשפחה נוצרית מהמעמד הבינוני. אמה עבדה כאחות בתחום רפואת העיניים, ואביה היה רופא. המשפחה עזבה לשם עמאן ב-1948 ואז התיישבה ברמאללה. עשראווי למדה בבית ספר לקווייקרים. אביה השפיע על מעורבותה הפוליטית. הוא נעצר כמה פעמים על ידי הרשויות בירדן בגלל פעילותו הפוליטית.


למדה ספרות אנגלית באוניברסיטה האמריקנית בביירות. אחרי מלחמת ששת הימים החלה לפעול בארגון הסטודנטים הפלסטיני ודוברתו. היא ארגנה קבוצות נשים והדריכה עיתונאים במעגלי הפליטים.

סיימה תואר שני בספרות הרנסאנס ובביקורת טקסטואלית ב-1970. נדחתה לקבלת אישור כניסה לגדה המערבית באותו זמן. קיבלה מלגה לאוניברסיטת וירג'יניה בארצות הברית והשלימה שם דוקטורט באנגלית וספרות השוואתית.

חזרה לגדה המערבית ב-1973 כאשר הותר לפלסטינים בגלות להתאחד עם משפחותיהם. היא הקימה את המחלקה לאנגלית באוניברסיטת ביר זית. כיהנה כראש המחלקה ודיקנית הפקולטה למדעי הרוח. פרסמה ספרים על ספרות השוואתית, כולל Contemporary Palestinian Literature under Occupation.

בעת סגירת שערי האוניברסיטה על ידי צה"ל היא הקימה את ועדת הסיוע המשפטי. ארגנה קבוצות מחקר נשים בנושאים כמו גירושין, מוהר וזכות הבחירה של האישה לבן זוגה. פעילותה למען נשים נמשכה גם בארגון מפתא"ח, שעוסק בזכויות נשים.

בשנת 1975 התחתנה עם אמיל עשראווי. להם שתי בנות, אמל וזינה.

במהלך האינתיפאדה הראשונה ב-1987 היא לקחה חלק בפרויקטים כלכליים ובוועדות פוליטיות. היא ניהלה דיאלוג עם נשים ישראליות וחלקה בכנסים באירופה ובירושלים.


עשראווי בלטה ברטוריקה ובהופעות תקשורתיות. באפריל 1988 הופיעה בתוכנית Nightline של ABC. שירתה כדוברת הרשמית של המשלחת הפלסטינית לתהליך השלום בין 1991 ל-1993. השתתפה בכינוס מדריד כחברה במשלחת המנהיגות הפלסטינית.

לאחר הסכמי אוסלו ב-1993 התפטרה מתפקידה כדוברת. במקום זאת היא הקימה את ה-PICCR (הוועדה הפלסטינית העצמאית לזכויות אזרח), שלימדה ותיעדה הפרות זכויות אדם. ב-1995 פרסמה את הספר This Side of Peace: A Personal Account.

בבחירות של 1996 נבחרה למחוז ירושלים במועצה המחוקקת. מונתה לשרה למחקר ולהשכלה גבוהה. בדצמבר 1998 הקימה את מפתא"ח, "היוזמה הפלסטינית להעמקת הדו-שיח הגלובלי והדמוקרטיה", שפעילה בקידום זכויות אדם ודמוקרטיה.

בתקופת האינתיפאדה השנייה נפגעה ברגל מרימון הלם במהלך הפגנה ב-2001. מאוחר יותר ב-2001 נבחרה על ידי הליגה הערבית לנציבה למידע ומדיניות ציבורית. לאחר פיגועי 11 בספטמבר היא הביעה דאגה מהתגובות בעולם הערבי.

עשראווי ממשיכה להוביל את מפתא"ח ולכתוב מאמרים ונאומים על המצב הפלסטיני. היא ייצגה גופים בינלאומיים והשתתפה בוועדות ייעוץ, כולל בבנק העולמי לאזור המזרח התיכון וצפון אפריקה ולמועצת האו"ם לזכויות אדם.

באוקטובר 2023 טענה כי חמאס אינו ארגון טרור, אלא גוף עם זרוע מדינית וחברתית. אמרה שחמאס מייצג כ-30% מהאוכלוסייה הפלסטינית. הדגישה כי איננה תומכת בארגון. היא הכחישה טענות מסוימות כלפי חמאס ותקפה את תגובת המערב לטענות הישראליות.


עשראווי הייתה מעורבת בארגונים פמיניסטיים בגדה ובעזה. היא הקימה וקידמה כנסים לצעירות פלסטיניות לשילובן בפוליטיקה. קראה לנשים להתאחד סביב זכויותיהן ולפעול לחקיקה נגד אפליה.

לאחר אוסלו הובילה גם את העמותה "בת שלום", רשת מקדמת שלום מהצד הפלסטיני. הארגון כלל אלפי חברות מישראל ומהפלסטינים, ועסק בסדנאות, קונצרטים וביקורים משותפים.

חנאן נולדה ב-8 באוקטובר 1946 בעיר שכם. היא פוליטיקאית ופעילה למען זכויות נשים. היא הייתה האישה הראשונה בוועד המרכזי של אש"ף. אש"ף (ארגון לשחרור פלסטין) הוא גוף פוליטי של הפלסטינים.


הוריה היו מאנשי מקצוע. אמה הייתה אחות בתחום העיניים. אביה היה רופא. המשפחה עברה לעמאן ב-1948 ואחר כך גרה ברמאללה. חנאן למדה בבית ספר של הקווייקרים. אביה עודד את מעורבותה בחברה.


חנאן למדה ספרות אנגלית בביירות. אחרי כן השיגה תארים מתקדמים בארצות הברית. היא לימדה באוניברסיטת ביר זית. הקימה שם את המחלקה לאנגלית. היא הובילה קבוצות מחקר לנושאי נשים.


היא דיברה בתקשורת והשתתפה במשא ומתן לשלום בשנים 1991, 1993. היא הייתה דוברת המשלחת הפלסטינית. אחרי הסכמי אוסלו היא ייסדה ועדה לחקר זכויות אזרח. ב-1996 נבחרה לפרלמנט הפלסטיני והייתה שרה להשכלה גבוהה.

היא הקימה את מפתא"ח, ארגון שמעודד דיאלוג וזכויות אדם. עשראווי ממשיכה לכתוב ולדבר בפורומים בינלאומיים.


עשראווי ארגנה כנסים לצעירות פלסטיניות. היא קראה לנשים להצטרף לפוליטיקה. לאחר אוסלו היא עמדה בראש קבוצת נשים בשם "בת שלום". הקבוצה כללה נשים ישראליות ופלסטיניות.