חנינה

חנינה היא החלטה של גוף מוסמך, בדרך כלל ראש המדינה (נשיא או מלך), לבטל או להקל בעונש שנגזר על אדם. היא יכולה לשחרר אסיר לפני סיום מאסרו, לקצר עונש, להקטין קנסות או למחוק רישום פלילי. חנינה המונית נקראת אמניסטיה (Amnesty), חנינה לשורה של אנשים במכה אחת.

שורשי המוסד עתיקים. רעיונות דומים לחנינה מופיעים במשפט העתיק, כולל במשפט הבבלי והעברי.

במסופוטמיה העתיקה בוצעו ביטולי חוב רחבים כבר במאה ה-24 לפני הספירה. היסטוריונים מצאו עשרות מקרים כאלה שנועדו לאפשר התחדשות חברתית וכלכלית. יש גם אנלוגיה בחוקי היובל המקראיים.

דוגמאות לחנינות מופיעות במקרא ובמיתוסים של יוון ומצרים. סיפור יוסף והחלטות פרעה מזכירים מהלך דמוי חנינה.

באירופה ימי הביניים הייתה לחנינה מקור בכוח המלך ובכנסייה. לאחר הרפורמציה באנגליה נשיא החוק המלכותי נתפס כזכות רחמים.

בחוקת ארצות הברית מקובעת סמכות הנשיא להעניק חנינה בעבירות פדרליות, פרט לעבירות של מעילה בתפקיד. מקור הסמכות ברחוק בהיסטוריה האנגלית.

חנינה גורפת (מוחקת גם את ההרשעה) לעומת חנינה קצובה (מקצרת עונש). יש חנינה פרטית לחבר וחקיקה מאפשרת חנינה קבוצתית. חנינה יכולה להיות נתונה מראש, לפני משפט, או בדיעבד, אחרי הרשעה.

בחלק מהמדינות החנינה מופעלת בשיתוף גופים אחרים, ולעתים קשה למקמה בדיוק בין רשויות המדינה. התפיסה הפילוסופית (לדוגמה אצל הגל) רואה בסמכות זו ביטוי ל"מידה של רחמים" מעל הדין.

בסמכות הנשיא להעניק חנינה. נהלי העבודה כוללים בדיקה במשרד המשפטים, המלצות של המחלקה לחנינות, ולעיתים חתימת קיום של שר המשפטים. דרישת "חתימת הקיום" נועדה לוודא שהנשיא קיבל את כל המידע הרלוונטי, אך מעמדה עורר ויכוחים משפטיים ושונות בפסיקות בתי המשפט.

יש גופים אחרים שיכולים להקל על נאשמים בתהליכים שונים, משטרה, תביעה, בית משפט, ועדות שחרורים, אבל כוח החנינה נשאר רחב וגמיש ביחס לפעולות אלה.

חתימת הקיום של שר המשפטים כלומר צירוף חתימתו למסמך חנינה, נועדה לוודא תקינות ההליך. המשמעות והיקף שיקול הדעת של השר נדונים במערכת המשפטית.

פרשת ניר זוהר העלתה שאלות על מעמד החתימה. סוגיות אלו נדונו בבתי המשפט ושיקפו את המתחים בין הנשיא למשרד המשפטים לגבי הגבולות והבקרה על סמכות החנינה.

בקשת חנינה עוברת בדיקה במשרד המשפטים. המחלקה לחנינות אוספת חומרים וגישות מגופים רשמיים, מכינה תזכיר לשר המשפטים, ואם השר ממליץ, נכתב כתב חנינה שיוגש לנשיא. לנשיא שיקול דעת עצמאי והוא רשאי לקבל או לדחות המלצות.

חנינה אישית ניתנת לפרט; חנינה קבוצתית מתקבלת בחוק של הכנסת. חנינה כללית (אמניסטיה) ניתנת לעתים בעקבות אירועים לאומיים ורק הכנסת יכולה לחוקקה. בישראל הוענקו חנינות כלליות בהקמת המדינה ולאחר ניצחון במלחמת ששת הימים.

חנינה גורפת מוחקת גם את ההרשעה ומאפשרת לשמור על מעמד ציבורי. חנינה קצובה מקצרת את העונש בלבד ויכולה לחול גם על מאסר עולם עד תקרה מסוימת.

חנינה פרטית ניתנת בידי הנשיא; חנינה קבוצתית נתונה לכנסת. קיימים חוקים המגבילים מתן חנינה במקרים מסוימים.

חנינה מראש ניתנת לפני הליך משפטי והתוצאה בה מוסיפה מעין חסינות משפטית. חנינה בדיעבד משאירה את העובדה שהאדם הורשע, אבל מבטלת או מקילה את העונש.

אמניסטיה היא חנינה כללית המוענקת לרבים. מטרתה לעתים לפתוח דף חדש בחברה.

חנינת מס מאפשרת למדינה לעודד תשלום מס שהועלם. היא ניתנת בדרך כלל בחקיקה או בהוראה מנהלית, ומעניקה הגנה מפני הליכים פליליים בתמורה לתשלום החוב.

נושאים כמו חנינה לאחר המוות משמשים לניקוי שמות ולשינוי ההסתכלות על אירועים עברו.

חנינה היא כאשר ראש המדינה מוחל על אדם. "מוחל" פירושו: מבטל או מקל בעונש. חנינה יכולה לשחרר אסיר, לקצר מאסר או למחוק רישום פלילי.

הרעיון עתיק מאוד. כבר במסופוטמיה ובתקופת המקרא היו מעשים דומים לחנינה.

בסיפורים יש דוגמאות, למשל יוסף במצרים. גם מלכים עתיקים שחררו אסירים לפעמים.

בזמנים אלה מלכים וכנסיות יכלו להעניק חנינה. אחר כך הזכות ניתנה בעיקר למלך.

במדינות רבות הנשיאים יכולים לתת חנינה. בארצות הברית זה כתוב בחוקה.

חנינה גורפת מבטלת גם את ההרשעה. חנינה קצובה מקצרת את העונש בלבד. אמניסטיה היא חנינה המונית לקבוצה של אנשים.

בישראל הנשיא יכול לתת חנינה. לפני כן משרד המשפטים בודק בקשות ונותן המלצה. לעתים נדרשת גם חתימת שר המשפטים כדי לוודא שההליך תקין.

חנינה מראש ניתנת לפני משפט. חנינה בדיעבד ניתנת אחרי שהאדם הורשע.

כשיש חנינה כללית, היא ניתנת בחוק של הכנסת. בישראל היו חנינות כלליות במצבים חשובים, כמו בהקמת המדינה ולאחר מלחמה.

חנינת מס מאפשרת לאנשים לשלם מס שהעלימו ללא פחד מעונש פלילי. המדינה משתמשת בזה כדי לעודד תשלום.