טבח יום ולנטיין

14 בפברואר 1929 בשיקגו התרחש אירוע אלים שנודע כטבח יום ולנטיין. האירוע קרה במסגרת מלחמת כנופיות בין ארגונו של אל קפונה, איטלקי, לבין כנופיית ג'ורג' "באגס" מורן, אירית־גרמנית. שבעה אנשים מתוך כנופיית מורן נרצחו.


הטבח היה אחד מהאירועים הבולטים בסדרת פשעים בשיקגו בשנות ה־20. באותן שנים היו רציחות רבות של חברי כנופיות, מעורבות של המאפיה בפוליטיקה, והרשויות ניסו להיאבק בתופעה.


אל קפונה תכנן לחסל את באגס מורן. מאנשיו של קפונה נודע על פגישה של אנשי מורן במוסך צדדי. תצפיתנים זיהו כניסה של שבעה אזרחים, אך טעו כאשר חשבו שמורן נכנס גם הוא.

המבצעים הגיעו בניידת משטרה גנובה. רובם לבשו מדים של שוטרים. הם נכנסו למוסך, הכריחו את האנשים להסתובב לקיר ואז ירו בהם. מטרת הפעולה הייתה לחסל את מורן, אבל הוא לא היה במקום. משום כך נורו שבעת אנשיו בלבד.

אחד הפצועים, פרנק גסנברג, הצליח לחיות עד לבית חולים. כשהתבקש להזדהות הוא אמר כי הירי בוצע על ידי "שוטרים" ולא סיפר על מבצעיו. נאמנות בין כנופיות הובילה לכך שלא שיתף פעולה עם החוק.


בזמן ההתנקשות אל קפונה שהה בפלורידה. הימצאותו שם שימשה לו כאליבי, הוכחה שנטען כי הוא לא היה בזירת הפשע. המשטרה חשדה בו ובארגונו, אך לא יכלה להוכיח קשר ישיר למעשים.


התמונות והכותרות בעיתונים זעזעו את הציבור. המשטרה הודיעה על תוכניות להילחם בפשע המאורגן, אך בפועל לא הצליחה לפתור את המקרה מיד. אחרי שש שנים אחד התצפיתנים הודה במעורבותו וציין חלק של קפונה בתכנון. גם כך המשטרה נמנעה מלחשוף את החקירה כדי לא להראות חוסר יכולת.

באגס מורן קיבל את החדשות מהעיתון והוא התמוטט. בסופו של דבר ראשי המאפיה ניהלו שיחות וחתמו על הפסקת אש בין הארגונים. כל מבצעי הטבח נהרגו מאוחר יותר על ידי שכירי חרב של מורן.

ב־14 בפברואר 1929 קרה בשיקגו אירוע עצוב. אנשים רעים מארגונו של אל קפונה רצחו שבעה אנשי כנופיה של באגס מורן. כנופיות הם קבוצות פושעים.


בשנות ה־20 בשיקגו היו הרבה פשעים ואלימות. חלק מהקבוצות רצו לשלוט בעסקים וברחובות.


אל קפונה תכנן למלכד את באגס מורן. המילים "חוק היובש" פירושן חוק שאסר מכירת אלכוהול אז. המתנקשים הגיעו במדי שוטרים גנובים. הם נכנסו למוסך ומצאו שם רק שבעה איש. הם ירו בהם. באגס מורן לא היה במקום ולכן נשאר בחיים.

אחד הפצועים, פרנק גסנברג, הגיע לבית חולים. כששאלו אותו מי ירה בו הוא אמר שהיורים היו שוטרים. הוא לא סיפר על החברים שלו.


אל קפונה שהה בפלורידה בזמן האירוע. אליבי הוא הוכחה שאדם לא היה במקום הפשע.


התמונות והחדשות הבהילו את הציבור. המשטרה ניסתה לחקור, אבל לא פתרה את המקרה מיד. אחרי כמה שנים אחד המעורבים הודו בחלקם. בסוף נשמו המנהיגים עמוק והסכימו להפסקת אש. מי שביצע את הטבח נהרגו מאוחר יותר.