טוקבק (בעברית: תגובית) הוא מנגנון תגובות של גולשים באינטרנט. תגובות אלה מופיעות בדרך כלל בהמשך הדף ואתר החדשות או הבלוג מציג אותן לצד התוכן.
טוקבק הוא תגובה ספונטנית של הקורא. הוא מאפשר ביטוי דעה, ביקורת ותיקון שגיאות בעיתון המקורי. בגלל האנונימיות (כאשר זהות הכותב אינה ידועה) פועלים גם מחלקי יחסי ציבור שיכולים לפרסם תגובות מטעם גופים שונים.
המילה "טוקבק" היא תעתיק חופשי של האנגלית talk back, שפירושה "לענות". במקור שימש המונח גם למערכת אינטרקום באולפני רדיו. ב-2007 קבעה האקדמיה ללשון העברית את המילה החלופית "תְּגוּבִית".
חופש הביטוי של טוקבקים מוגבל בחוק. משרד המשפטים מזהיר אתרים למנוע פרסום תכנים פוגעניים או מסיתים. ב-2008 הוצעה הצעה להעמיד עורכי אתרים באחריות פלילית על תוכן תגובות, אך היא לא נחקקה.
בפסקי דין נקבעו כללים שונים לגבי חשיפת זהות כותבים אנונימיים. בית משפט השלום בתל אביב קבע ב-2008 כי אתר אינטרנט אינו "אמצעי תקשורת" לפי סעיף בלשון הרע. בתי משפט אחרים קבעו גישות שונות לחשיפה: גילוי זהות במקרה של עוולה נזיקית, או רק במקרה של חשד לעוולה פלילית, או כגישת ביניים המחייבת חומרה נוספת. בבג"צ מרץ 2010 נדחתה בקשה לחשוף זהות טוקבקיסט אנונימי, והוחלט שרגולציה כזו צריכה להיעשות על ידי המחוקק ולא על ידי בתי המשפט.
נתונים שפורסמו בדצמבר 2016 הצביעו על כך שבישראל וברוסיה היו אחוזים גבוהים יחסית של תגובות אלימות, בעוד שבקנדה ובממל"כ התגובות היו תרבותיות יותר.
ב-2011 אושרה בקריאה ראשונה הצעה בשם "חוק הטוקבקיסטים" אך לא נכנסה לתוקף. ההצעה אפשרה לאדם שנפגע מתוכן לפנות לבית המשפט שייכנסו פרטי מנוי אנונימי, כאשר בית המשפט ישקול האם התוכן עלול להוות עוולה.
אתרי אינטרנט מנהלים טוקבקים בשתי דרכים עיקריות: טוקבק לא מנוהל, שבו הודעות מתפרסמות מיד וחופשיות; וטוקבק מנוהל, שבו המערכת מסננת הודעות לפני פרסום. לכל גישה יתרונות וחסרונות. טוקבק לא מנוהל מקדם חופש דיבור אך מאפשר גם פרסום פוגעני. טוקבק מנוהל מונע תכנים בלתי הולמים, אך מצריך זמן ועלות. באתרים גדולים מקיימים כללים ונוהלי הסרה, ולעיתים מציבים מכסות לסינון לפי מדור.
דוגמה עכשווית: בספטמבר 2013 כתב העת Popular Science הפסיק לאפשר תגובות לאחר מחקר שמצא שהן משפיעות לרעה על פרשנות המאמר.
הצגה ליניארית של תגובות (אחת אחרי השנייה) גרמה לבעיות כי תגובה פעמים רבות מתייחסת לתגובה קודמת. לכן פותחו מבנים עץיים שמקשרים תגובה לתגובה מקדימה. ברוב האתרים מוצגות כותרות ההודעות עם שם הכותב, והגולש לוחץ כדי לקרוא את הטקסט המלא. טכנולוגיות כמו AJAX מאפשרות פתיחה מהירה מתחת לכותרת. קיימים גם כפתורי המלצה (לייק) ושילוב כתיבת תגובות דרך פייסבוק. שירותים חיצוניים לטוקבק יכולים לעקוף צנזורה של אתרים.
ניתוח תוכן טוקבקים נעשה לפי אתוס (אמינות הדובר), פאתוס (רגש) ולוגוס (טיעונים והיגיון). תגובה יכולה לחזק או לתקוף כל אחד מהמרכיבים הללו ולעיתים כוללת שילוב מהם.
בטוקבקים יש מהירות ושליטה רבה יותר מאשר במדור "מכתבים למערכת" בעיתון המודפס. חלק מהעיתונות המודפסת אפילו מדפיסה קטעי טוקבקים מאתריה המקוונים.
האנונימיות ברשת מאפשרת יצירתיות והומור. כותבים בוחרים כינויים מצחיקים ומשחקי מילים כדי למשוך תשומת לב ולהביע דעה בדרך שנונה.
טוקבק (גם: תגובית) הוא מקום תגובות של גולשים באתרים. התגובות מופיעות אחרי הכתבה.
הטוקבק הוא תגובה של קורא. לעיתים אנשים כותבים בלי לגלות את שמם. זה נקרא אנונימיות (לא מגלים מי כתב).
המילה הגיעה מהאנגלית talk back. האקדמיה הציעה את המילה "תְּגוּבִית" כחלופה.
לפעמים יש בתגובות דברים פוגעניים. משרד המשפטים מבקש מאתרים למנוע זאת. היו ניסיונות לשנות חוקים, אבל החוק לא שונה.
בבתי משפט דנו מתי אפשר לגלות מי כתב תגובה אנונימית. כמה שופטים אמרו שצריך לעבור מבחנים שונים.
יש שני סוגים של טוקבקים: לא מנוהל, שבו כותבים מיד; ומנוהל, שבו בודקים לפני הפרסום. כל סוג יש לו יתרונות וחסרונות.
לפעמים תגובות מסודרות בשורה אחת. לפעמים יוצרים "עץ" שבו תגובה עונה לתגובה אחרת. יש כפתור לייק ולהצגת טקסט בלי לטעון את כל הדף.
במקום הזה אנשים כותבים לעיתים בדיחות ושמות מצחיקים. זה חלק מהכיף של הרשת.
תגובות גולשים