יידישיזם

יידישיזם היא תנועה פוליטית לאומית ולשונית שמקורה בקרב יהודי מזרח אירופה בסוף המאה ה-19. היא קראה להכרה בשפה היידית (שפת יהודי מזרח אירופה), לקידומה ולפיתוחה דרך ספרות, עיתונות, תיאטרון וחינוך. בין מייסדי התנועה בולטים מנדלי מוכר ספרים, י״ל פרץ ושלום עליכם.

היעד המרכזי היה להעניק ליידיש מעמד רשמי ולשמר אותה. חלק מהפעילים דרשו איחוד ותקנון של השפה, אחרים שאפו להכרה אקדמית ואוטונומיה תרבותית או פוליטית על בסיס היידיש. היו שהסתפקו בשימוש בשפה כאמצעי תקשורת עם ההמונים.

המונח אינו אידאולוגיה אחידה. הוא כולל זרמים שונים, לעתים מנוגדים, שכולם תמכו בקידום היידיש בדרכים מגוונות.

היו זרמים שטיפחו טיהור לשוני ואחידות, וזרמים שהתמקדו בפעילות תרבותית וחינוכית. כמה דמויות תמכו בדו-לשוניות עם העברית, ואחרות ראו ביידיש את הבסיס לזהות לאומית חילונית חדשה.

ההשפעה המרכזית הופיעה בתחום התרבות: מילונאים, בלשנים, סופרים ובמאי תיאטרון חתרו ליצירת עיתונות, ספרות, שירה ותיאטרון ביידיש. הוקמו אלפי בתי-ספר שהורו ביידיש לפני המלחמה, ונחקר הפולקלור היידי.

פרסומים ביידיש היו קיימים כבר בימי הביניים המאוחרים. מאז המאות ה-17, 19 גדלה ספרות התרגום והשימוש ביידיש בפולקלור ובחסידות. היישום המודרני החל במחצית השנייה של המאה ה-19 עם יוזמות עיתונאיות וספרותיות.

יהושע מרדכי ליפשיץ נחשב לחלוץ היידישיזם. הוא קבע כללי דקדוק, פרסם מילונים וקרא לראות ביידיש שפה עצמאית. ב-1861 נפתח מוסף יידי ראשון, ובדורות שאחריהם נוצרה ספרות יידית מודרנית.

תנועות כמו הבונד אימצו את היידיש ככלי הפצה סוציאליסטי. הוקמו ועדות ללימוד ושיפור היידיש, ועבדו להקמת בתי-ספר חילוניים שימשיכו להנגיש חינוך בשפה.

בשנת 1908 נערכה ועידת צ'רנוביץ, שבה דנו בהענקת מעמד ליידיש. חלק מהמנהיגים, כמו חיים ז'יטלובסקי, קידמו רעיון של לאום חילוני מבוסס-יידיש. בברית המועצות קיבלה היידיש תמיכה רשמית לתקופה, כולל סטטוס שפה במחוזות יהודיים, אך מאוחר יותר נרדפה התרבות היידית.

השואה השמדה רבים מדוברי היידיש והחיסלה מוסדות חשובים. בברית המועצות הטיהורים וההכרה ההולכת ופוחתת בשפה, יחד עם התבוללות לשונית, גרמו לשקיעת היידישיזם. עד 1967 נסגר בית-הספר האחרון בפולין, ובשנות ה-60 המספרים של העיתונים והבתי-ספר ירדו במהירות.

יידישיזם היא תנועה שעבדה לקדם את היידיש. יידיש היא שפת יהודי מזרחה באירופה. המטרה הייתה לגרום לשפה להיתפש ברצינות.

הפעילים רצו שידברו ויכתבו ביידיש. הם הקימו עיתונים, ספרים ותיאטרון ביידיש. גם הקימו בתי-ספר שבהם לימדו ביידיש.

לא כולם חשבו אותו דבר. יש כמה דרכים לקדם את היידיש.

התנועה עודדה סופרים, שחקנים ומורים לעבוד ביידיש. בזכותה נולדו ספרים ותיאטרונים רבים ביידיש בין סוף המאה ה-19 למלחמת העולם השנייה.

כבר לפני המודרנה היו כתבים ביידיש. במחצית השנייה של המאה ה-19 התחילה פריחה של ספרות ותקשורת ביידיש.

ליפשיץ עבד כדי להפוך את היידיש לשפה מאורגנת. מנדלי, י"ל פרץ ושלום עליכם כתבו סיפורים חשובים ביידיש.

השואה הרגה מיליונים שדיברו יידיש. גם ברית המועצות ובמדינות אחרות סגרו בתי-ספר והחליפו שפות. בשנות ה-60 נותרו מעט מוסדות ביידיש.