יהדות בבל (יהדות עיראק) היא אחת מהקהילות היהודיות העתיקות. יסוד הקהילה מקושר לגלות בבל, כשהשלטון הבבלי החריב את בית המקדש הראשון ב־586 לפנה"ס והעביר רבים מיהודה לבבל. בשנת 539 לפנה"ס הכריז כורש, מלך פרס, שאפשר ליהודים לשוב לארץ־ישראל, אך רבים נשארו בבבל בגלל שיקולים כלכליים וחברתיים.
אחרי חורבן בית שני ב־70 לספירה גדל מספר היהודים בבבל. בהדרגה קמו בה ישיבות מרכזיות כמו סורא ופומפדיתא, שבהן נכתב התלמוד הבבלי. התלמוד הבבלי הוא אוסף של דיונים הלכתיים וסיפורי אגדה על חיי הדת והמשפט. בתקופה זו נשלחה השפעתה של בבל על יהדות הגולה כולה, והקהילה נהיית מרכז רוחני של העם היהודי.
בתקופת הכיבוש הערבי במאה ה־7 חזרו פתיחות וקשרים בין קהילות; הישיבות נפתחו מחדש. לעתים קיבל הציבור היהודי יחס טוב מהממשל, ולעתים סבל מהמגבלות והגזירות. במאות הבאות השפיעו שינויים פוליטיים, משברים כלכליים ואירועי אלימות על כוחן של הישיבות ועל מצב הקהילה. במאה ה־11 חלו קשיים כלכליים ואקלימיים, שהובילו לסגירות ישיבות במקומות שונים. במאות שלאחר מכן התחזקה שוב פעילות מרכזי התורה עד שקיעת מוסד הגאונות.
בעידן העות'מאני (המאות ה־16, 20) מצבם השתנה. במאה ה־19, 20 החלה מודרניזציה ושינוי חברתי. בית הספר המודרני הראשון של חברת "כל ישראל חברים" (כי"ח) הוקם בבגדאד ב־1864 והביא לחינוך כללי לצד לימודי דת. השינויים בערכים, בחינוך ובמעמד האישה שינו את מבנה החברה היהודית.
ההשכלה המודרנית פתחה דלתות למקצועות חדשים ולחינוך גבוה. בתי ספר חדשים הכשירו צעירים לרפואה, משפטים והנדסה. זה חיזק את מעמד חלק מהיהודים בעיראק, אך גם יצר מתח בין מסורתיים למשכילים. מצד אחד נשמרו מנהגים דתיים רבים; מצד שני דורות צעירים נטו לאורחות חיים מודרניים.
הקמת בתי ספר של כי"ח עוררה התנגדות דתית, אך גם תמיכה. לאורך הזמן התפשטו מוסדות חינוך מודרניים שהשפיעו עמוקות על החברה והפחיתו בהדרגה את הדומיננטיות של החינוך המסורתי.
במאה ה־20 חיו בעיראק קהילות יהודיות גדולות ומשמעותיות. תחת המנדט הבריטי ניתנו זכויות אזרחיות, והיהודים השתתפו בחיים הציבוריים. עם זאת, העלייה של זרמים אנטישמיים, אירועים אלימים כמו הפרהוד בבגדאד ב־1941 (פוגרום שהותיר פגיעות קשות בקהילה), וההחרפה לאחר הקמת מדינת ישראל, גרמו לגלי עלייה ופליטות.
לאחר 1948 הלחץ גבר. בשנות החמישים נערך מבצע עזרא ונחמיה, והועלו לישראל מעל 120,000 יהודים עיראקים, כמעט כל הקהילה. מאז ירד מספר היהודים בעיראק לרובו. במאות השנים האחרונות נשמרו קשרים עם ארץ־ישראל בצורות רוחניות, תרומות ועלייה ממשית של משפחות בודדות.
עיסוקי היהודים השתנו לפי מקום המגורים. באזורי כפר עבדו בחקלאות ובמלאכה. בערים התפתחו לסחר, לטקסטיל, לצורפות ולבנקאות. עבודות אלה העניקו ליהודים מעמד כלכלי בולט בערים הגדולות.
עד המאה ה־19 רוב החינוך היה דתי ושימש החדר והמדרש. עם כניסת בתי־הספר המודרניים, החינוך המסורתי התאושש בניסיונות להכניס מקצועות כלליים. לאורך המאה ה־20 הוקמו ישיבות להכשרת רבנים, אך מספר הלומדים במסגרות המסורתיות הצטמצם.
ליהודים בבגדאד הייתה מסורת מוזיקלית עשירה. רבים מהמוזיקאים העיראקים המפורסמים היו יהודים. לאחר העלייה לישראל, רבים מהם המשיכו להנכיח את סוגת המוזיקה העיראקית בתרבות הישראלית.
במאה ה־21 הקהילה הצטמקה עד לכמה עשרות אנשים, ואחר כך לכמה אנשים בודדים. על פי הערכות, ב־2021 התגוררו בעיראק ארבעה יהודים בלבד, וב־2022 שלושה. למרות ההיעלמות הדמוגרפית, המורשת התרבותית והתורנית של יהדות בבל ממשיכה להשפיע על המסורת היהודית העולמית.
יהדות בבל היא קהילה יהודית עתיקה בעיראק של היום. היא התחילה אחרי גלות בבל. גלות זהו ההעברה של אנשים מביתם בכוח.
הרבה יהודים הגיעו לבבל אחרי חורבן בית המקדש. שם למדوا וכתבו את התלמוד הבבלי. התלמוד הוא ספר גדול של חוקים וסיפורים.
הישיבות בבבל עזרו ליהודים ללמוד תורה. לפעמים הממשל היה ידידותי. לפעמים היו קשיים כמו מחסור ואלימות. זה השפיע על החיים שלהם.
במאה ה־19 נפתחו בתי ספר חדשים בבגדאד. בית הספר של "כי"ח" ב־1864 לימד גם מקצועות כלליים. הילדים למדו גם מדעים ושפות חדשות.
בשנת 1941 היו תקופות קשות. אנשים רבים נפגעו. אחרי כן רבים רצו לעזוב. בשנות ה־50 עלו מעל 120,000 יהודים עיראקים לישראל. מבצע זה נקרא עזרא ונחמיה.
יהודי בבל אהבו מוזיקה. רבים מהם היו מוזיקאים מוכשרים. כשהם עלו לישראל, הם הביאו את המוזיקה העיראקית עמהם.
היום כמעט לא נשתמרה קהילה גדולה בעיראק. מספר היהודים קטן מאוד. אבל ההיסטוריה וההשפעה שלהם עדיין חשובות.
תגובות גולשים