יהדות בוקרשט

יהדות בוקרשט הייתה קהילה מאורגנת שפעלה מאות שנים בעיר. העיר נוסדה במאה ה-14, ויהודים מוזכרים כבר מהמאה ה-16. בתקופות שונות חיו בבוקרשט ספרדים, אשכנזים ותושבים מקומיים.

במאות ה-16, 18 ניתנו ליהודים זכויות חלקיות ולפעמים הוטלו עליהם מגבלות או גזירות. הקהילה נהנתה מחסות עות'מאני, אך סבלה גם מאלימות ולפוגרומים, למשל בשנים 1594 ו־1801. במקרים רבים השלטון המקומי אסר על כינוסים או הרס בתי כנסת.

במאות ה-19 והראשית של המאה ה-20 ניכרה פעילות פוליטית ותרבותית ערה. יהודים לקחו חלק במהפכות ובמאבקים לאמנציפציה, כלומר קבלת זכויות אזרח מלאות. העיתונות היהודית והארגונים הציוניים צמחו. עם זאת, החוק מ־1866 פסל הענקת אזרחות למי שאינו נוצרי, והמאבק לא הסתיים במהרה.

המוסדות הקהילתיים כללו בתי כנסת, בתי ספר, אגודות צדקה ובתי חולים. תפקידים מרכזיים הקנו תפקידי סטרוסטה (מנהיג הקהילה) וחכם באשי (מנהיג רוחני). הכנסות מהמיסוי על שחיטה כשרה (גאבלה) מימנו חלק מהמוסדות.

במאה ה-19 הוקמו בתי ספר יהודיים ורפורמות חינוכיות הובילו למחלוקות בין שמרנים למודרנים. חוקים בסוף המאה ה-19 ובתקופת השלטונות האנטישמיים הגבילו את חינוך הילדים היהודים והותירו רבים מחוץ למערכת החינוכית.

בתחילת המאה ה-20 פרחו חיי תרבות יהודיים: תיאטרון יהודי, חוגי ספרות וחברה היסטורית לחקר העבר. תיאטרון באראשאום פעל בשנים קשות והיה סימן לעמידה רוחנית.

לבוקרשט היו מספר בתי עלמין יהודיים היסטוריים, ביניהם בית העלמין סבסטופול ובתי עלמין חדשים שנפתחו אחרי איסור קבורה בתוך העיר במאה ה-19.

אחרי מלחמת העולם הראשונה ולפי חוזה פריז, רומניה התחייבה לתת זכויות שוות למיעוטים. בוקרשט חוותה פריחה יהודית כלכלית ותרבותית בין המלחמות. אוכלוסיית היהודים בעיר גדלה משמעותית והגיעה לעשרות אלפי נפש.

במהלך סוף שנות ה-30 ותחילת שנות ה-40 נחקקו גזירות צעד אחר צעד. צווי ממשלה הגבילו אזרחות, עבודה וחינוך, והוטלו חובות ומסים מיוחדים. במרד הלגיונרים ופרעות 1940, 1941 הותקפו שכונות יהודיות, בתי כנסת ורכוש קהילתי. בהמשך חלק מהיהודים גורשו לטרנסניסטריה ושואת יהודי רומניה השפיעה גם על תושבי בוקרשט.

בזמן השלטון הקומוניסטי נסגרה עיתונות יהודית ורוב המסגרות הקהילתיות פורקו או פעלו תחת פיקוח. השלטון הקומוניסטי דיכא סממנים של לאומיות יהודית. רבים היגרו לישראל, והקהילה הצטמקה מאוד.

במאה ה-21 נותרה קהילה קטנה בבוקרשט. ב־2007 היו כ־3,154 משפחות המנוהלות על ידי "קהילת יהודי בוקרשט". הקהילה מחזיקה בתי כנסת פתוחים, מקווה, בתי עלמין, בתי ספר יהודיים ומוסדות תרבות וחברתיים.

יהודים חיו בבוקרשט מאות שנים. העיר קיימת מהמאה ה-14.

לפעמים השלטון הגן על היהודים. לפעמים היה רע, היו פוגרומים והרס של בתי תפילה.

במאה ה-19 צמחה תרבות יהודית בעיר. אנשים רצו זכויות שוות. המילה אמנציפציה היא לתת זכויות אזרח.

היו בתי כנסת, בתי ספר ואגודות שעזרו לעניים. סטרוסטה הוא מנהיג הקהילה.

נפתחו בתי ספר יהודיים. לחוקים היו השפעות רעות על ילדים יהודים.

פעלו תיאטרון וסופרים ידועים. התיאטרון היה דרך לשמוח גם בזמנים קשים.

יש בבוקרשט בתי עלמין ישנים וחדשים. הם מקומות זיכרון חשובים.

אחרי מלחמת העולם הראשונה קיבלו היהודים אזרחות. הקהילה שגשגה בין שתי המלחמות.

בשנות ה-30 הופיעו חוקים רעים נגד היהודים. היו אלימות וגירושים.

אחרי מלחמת העולם השנייה השלטון הקומוניסטי צמצם את פעילויות הקהילה. הרבה אנשים עלו לישראל.

כיום קהילה קטנה בבוקרשט שומרת על בתי כנסת ובתי ספר יהודיים.