יהדות לוקסמבורג

יהדות לוקסמבורג היא קהילה שתיעוד לקיומה מתחיל ב-1276. בית הכנסת הראשון הוקם ב-1823. לפני מלחמת העולם השנייה חיו בלוקסמבורג כ-3,500 יהודים. רק כ-1,555 מהם שרדו את השואה.


אזכורים על יהודים בלוקסמבורג מתחילים במאה ה-13. במאה ה-14 הופיע רחוב יהודי בעיר. בתקופת המגפה השחורה ובגלי אנטישמיות נוצחו וגורשו יהודים ב-1391. חלקם חזרו ב-1405, אך פוגרומים חדשים ב-1478 הקטינו את הקהילה. בשנת 1530 הוטל איסור חמור על מגורי יהודים, והם לא שבו במידה ניכרת עד סוף המאה ה-18.

לאחר מלחמות נפוליאון התאפשר ליהודים להתיישב מחדש באזורי היערות, בעיקר במוזל ובחבל הסאר. בבית הכנסת הראשון מתוך המוכר הוקם ב-1823. רבים הגיעו מצפון-מזרח צרפת ומגרמניה, ורבים עסקו במסחר ותעשייה. בולט בתקופה זו הפיזיקאי גבריאל ליפמן.
משפחת גודש (Godchaux) הקימה מפעל טקסטיל גדול, העסיקה אלפי פועלים ובנתה כפר פועלים. פעולותיהם נחשבות לחלק ממסלול התיעוש של המדינה.
במאות ה-19 וה-20 הקהילה הפכה להטרוגנית מבחינת מנהגים ונטיות פוליטיות. ב-1843 מונה שמואל הירש לרב הראשי של הדוכסות.

ב-7 בפברואר 1941 חקיקה החרימה רכוש של יהודים שברחו עד 1940. ב-18 באפריל 1941 החוק הורחב והחרים רכוש של כל היהודים שנותרו בלוקסמבורג. הוחרמו מעל 35,000 רייכסמארק.
במהלך שנות ה-30 גדלה הקהילה בגלל פליטים מגרמניה. לאחר הפלישה הגרמנית רבים ברחו לבלגיה ולצרפת. השלטונות הקימו משלוחים שיועדו לגרש או להעביר יהודים, נרשמו 16 משלוחים לצרפת ופורטוגל. בין 1940 ל-1943 נהרסו בתי הכנסת בלוקסמבורג.
ברבנות ניסו לסדר בריחה; הרב אברהם רוברט סרברניק סייע במציאת דרכים לליסבון שבפורטוגל. באביב 1941 נמסר למנהיגי הקהילה שאסור עוד להגר, וההגבלות החמירו.
מ-3,500 יהודים שחיו במדינה לפני המלחמה, כ-1,555 ניצלו. כ-1,945 נספו. ויקטור בודסון, איש ציבור לוקסמבורגי, הציל כ-100 יהודים ועזר להם לברוח. יש הערכות שונות על מספר הניצולים; ברנרד וסרשטיין ציין אומדן נמוך יותר של כ-400, 500 שרדו לפי קריטריונים מסוימים.

ב-1947 הצביעה לוקסמבורג בעד הכרת מדינת ישראל. ב-1949 כוננו יחסים דיפלומטיים בין המדינות. ב-10 בספטמבר 1952 נחתם בבניין עיריית לוקסמבורג הסכם השילומים בין ישראל לגרמניה.
בית הכנסת הגדול בלוקסמבורג נהרס במלחמה, וב-1953 נבנה מחדש. בקיר הכניסה הושארה אבן אחת מתוך הבניין ההרוס.
ב-1959 נבחר עמנואל בולז לרב הראשי. ב-1998 נוסדה קהילה רפורמית. הקהילה משתלבת בחברה הלוקסמבורגית; בין הבולטים נמנה אדמונד ישראל.

כיום חיים בלוקסמבורג יותר מ-1,600 יהודים, רובם בעיר הבירה. יש שני בתי כנסת פעילים, בלוקסמבורג ובאש-סור-אלזט. הם פעילים בשבת, בחגים ובאירועים מיוחדים. ב-2005 נפתח בית חב"ד במדינה. ב-27 באוקטובר 2011 הושבע הרב אלן נקש כרב הראשי, והטקס הרשמי התקיים ב-4 במרץ 2012.

בתחילת המאה ה-19 חיו בלוקסמבורג כ-15 משפחות יהודיות. ב-1808 נרשמו 75 יהודים. עד סוף המאה ה-19 גדלה הקהילה, ובשנות ה-30 היא הגיע לשיא של מעל 4,000 נפש בעקבות פליטים ממזרח אירופה. מלחמת העולם השנייה הקטינה את הקהילה משמעותית.

ניתן למצוא מבנים כמו בתי כנסת ובתי קברות בערים שונות, לעתים שוחזרו לאחר המלחמה. אתרים אלה מזכירים את נוכחותה ההיסטורית של הקהילה.

דוגמאות לאתרים ששרדו או שוחזרו: בית הכנסת של מונדורף-לה-באן, בית הכנסת באש-סור-אלזט, בתי כנסת ובתי קברות באטלברוק ובאתרי ערים קטנות נוספות.

יהודים בלוקסמבורג מוזכרים כבר ב-1276. בית כנסת ראשון נבנה ב-1823. לפני מלחמת העולם השנייה חיו שם כ-3,500 יהודים. כ-1,555 שרדו.


בימי הביניים חיו יהודים בעיר. הם סבלו מאפליה ועקירות, והוגלו כמה פעמים.

לאחר מלחמות נפוליאון הורשו יהודים לחזור. רבים הגיעו מצרפת וגרמניה. משפחת גודש הקימה מפעל גדול ותושבים רבים עבדו שם.

השואה (רצח המוני של יהודים על ידי הנאצים) פגעה קשה בקהילה. ב-1941 החרימו את רכוש היהודים. הרבה אנשים ברחו למדינות שקרובות. היו משלוחים ששלחו יהודים לצרפת ולפורטוגל, סה"כ 16 משלוחים.
כמה רבנים וסיוע מארגנים עזרו לאנשים לברוח לליסבון שבפורטוגל. בין 1940 ל-1943 נהרסו בתי הכנסת.
מ-3,500 יהודים לפני המלחמה, יצאו לחיים כ-1,555. איש בשם ויקטור בודסון עזר להציל כ-100 אנשים.

לאחר המלחמה לוקסמבורג תמכה בהקמת מדינת ישראל ב-1947. ב-1953 בנו מחדש את בית הכנסת הגדול. אבן אחת מהבניין המקורי נשארה בקיר.
כיום חיים בלוקסמבורג כ-1,600 יהודים. יש שני בתי כנסת עיקריים. ב-2005 נפתח בית חב"ד. ב-2011 הושבע רב ראשי חדש.

בתחילת המאה ה-19 חיו רק כמה משפחות יהודיות. בשנות ה-30 הקהילה גדלה בגלל פליטים.

יש בתי כנסת ובתי קברות שמזכירים את ההיסטוריה היהודית. ילדים יכולים לראות אתרים אלה כשבאים לבקר.