יהדות פרו

יהדות פרו היא אחת מהקהילות היהודיות בדרום אמריקה, הממוקמת בעיקר בערים לימה ואיקיטוס.

אין תיעוד מדויק למועד הגעת היהודים לפרו, אך ככל הנראה זה קרה זמן קצר אחרי הכיבוש הספרדי. במאות ה-16 וה-17 היו בפרו יהודים שהסתירו את דתם, אנוסים (יהודים שהעמידו פנים שהם נוצרים). ב-1569 הוקם בלימה בית הדין הראשון של האינקוויזיציה, מוסד שנלחם במה שראו כסטייה מדת הנוצרית, והוא הפעיל חקירות ועונשים. ב-1636 התגלה ה"קשר הגדול" במושבת הסוחרים הפורטוגלית בלימה, ונעצרו כ-161 יהודים.

האינקוויזיציה בוטלה ונשובה כמה פעמים; היא בוטלה סופית ב-1822 עם עצמאות פרו מספרד. מוסדות יהודיים מתחילים הוקמו רק במאה ה-19. ב-1869 הוקמה "אגודת גמילות החסדים היהודית".

בסוף המאה ה-19 הגיעו לפרו מהגרים יהודים ממרוקו, וברבות מהן התיישבו ביישובים טרופיים כמו איקיטוס ועסקו בייצוא גומי.

בתחילת המאה ה-20 הגיעו לפרו גם יהודים ספרדים מטורקיה ויהודים אשכנזים ממזרח אירופה. ב-1917 חיו בפרו כ-300 יהודים, ברובם בלימה ואיקיטוס. בשנות ה-30 הגיעו גם פליטים מגרמניה. לאחר מלחמת העולם השנייה והגלים הגדולים של ההגירה, עברו כמה יהודים לפרו.

בין 1946 ל-1964 שימש משטר צבאי בפרו, ותנאי החיים היו קשים עבור הקהילה. רבים מהיהודים שהתפזרו בפרובינציות התרכזו בלימה. באמצע שנות ה-50 היו במדינה כ-4,000 יהודים. אחרי מלחמת ששת הימים ב-1967 החלה עלייה משמעותית לישראל, ושנים מאוחרות יותר הקטינו את הקהילה. ב-1988 מנו היהודים בפרו כ-3,500.

למרות הקהילה הקטנה, כמה פוליטיקאים חשובים ממוצא יהודי כיהנו כראשי ממשלה בפרו, בהם אפרים גולדנברג, יהודה סימון וסלומון לרנר.

נכון ל-2018 חיו בפרו כ-2,800 יהודים, בעיקר בלימה ואיקיטוס. פועלים בפרו שני בתי חב"ד (תנועה יהודית שמטפלת בקהילות) בלימה וקוסקו, וכן פעילויות ליהודים בתיירות.

באיוקיטוס יש קהילת צאצאים של סוחרים יהודים שהגיעו מסביב לים התיכון בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20. רובם נשאו נשים מקומיות קתוליות, ולכן ילדיהם לא נחשבו ליהודים לפי ההלכה (החוקים הדתיים). הקהילה נחלשה, אך בסוף המאה ה-20 כמה צאצאים התאחדו וביקשו לעלות לישראל. בגלי עלייה ב-2001 וב-2005 רבים עלו. ב-2011 כ-284 חברים התגיירו בפני בית דין קונסרבטיבי (תהליך גיור, תהליך שבו אדם מקבל מעמד יהודי). בשנים 2013, 2014 עלו כ-100 נוספים. ב-2016 נותרו באיקיטוס כ-50 חברים.

קבוצה של כמה מאות אינדיאנים בני אינקה התעניינה ביהדות וחיה לפי מצוות. מנהיגים בולטים היו סגונדו וילאנובה ואחיו אלווארו. הקבוצה הצטרפה ב-1954 לכת צמחונית בשם "אבזחליקים" כדי לשמור על כשרות (חוקים לגבי מזון). ב-1961 עזבו הכנסייה האוונגלית, וב-1967 בנו שכונה ליד כחמרקה.

נוצרו חילוקי דעות כשמנהל הקהילה רצה ברית מילה (חיתוך התקין אצל תינוקות זכרים). בכמה מקרים התקיימה ברית מילה רפואית ב-1971. בשנות ה-80 קיבלו הסיוע מחב"ד ומהקהילה הישראלית בפרו. ב-1989 הגיעה משלחת מהרבנות הראשית בישראל כדי לבחון תהליכי גיור. לקראת סיום שנות ה-80 כ-60 חברים בג’רו בלימה ובטרוחיו עברו גיור אורתודוקסי (גיור לפי ההלכה). רובם עלו לישראל בשנות ה-90 והתיישבו ביישובים דתיים, ומנהיגם זרובבל צדקיה התגורר בכפר תפוח.

יהדות פרו היא קבוצת יהודים שחיה בעיקר בלימה ובאיקיטוס.

יהודים הגיעו לפרו אחרי שהספרדים כבשו את הארץ. חלק הסתירו את דתם. אלה נקראים אנוסים (יהודים שהעמידו פנים שהם נוצרים). באותן שנים פעלה האינקוויזיציה (ארגון שחקר מי לא מקיים את הדת הנוצרית). ב-1636 נתפסו בלימה כ-161 יהודים באירוע שנקרא "הקשר הגדול".

האינקוויזיציה בוטלה סופית ב-1822. ב-1869 הוקמה האגודה היהודית הראשונה.

במאה ה-20 הגיעו לפרו יהודים ממקומות שונים, כולל אירופה וטורקיה. ב-1917 היו כ-300 יהודים בפרו. באמצע המאה היו כ-4,000. אחרי מלחמת ששת הימים ב-1967 רבים עלו לישראל (עלייה = מעבר לתושבות בישראל).

בשנת 2018 חיו בפרו כ-2,800 יהודים. יש שם בתי חב"ד בעיר לימה ובקוסקו. חב"ד היא תנועה יהודית שעוזרת לקהילות.

איקיטוס: בתחילה הגיעו לשם סוחרים יהודים ממדינות כמו מרוקו וממלצות אירופאיות. רובם נשאו נשים מקומיות, ולכן ילדיהם לא נחשבו יהודים לפי הכללים הדתיים. בסוף המאה ה-20 כמה צאצאים התאחדו. ב-2001 ו-2005 עלו רבים מהם לישראל. ב-2011 כ-284 חברים עברו גיור (תהליך שבו אדם הופך ליהודי) בעזרת בית דין. ב-2016 נותרו באיקיטוס כ-50 אנשים.

קבוצה של אינדיאנים בני אינקה התעניינה ביהדות. הם שמרו שבת ודברים נוספים. הם הצטרפו לקבוצה צמחונית ונסיונותיהם להחיל ברית מילה (חיתוך אצל תינוקות זכרים) יצרו חילוקי דעות. בשנות ה-80 חלקם התגיירו (הפכו ליהודים) ורבים מהם עלו לישראל בשנות ה-90.