היהדות הרפורמית (נקראת גם יהדות ליברלית/מתקדמת/פרוגרסיבית) היא אחד מהזרמים הגדולים ביהדות. התנועה מאמינה שהדת משתנה עם הזמן. היא שמחה על ערכי המוסר והצדק יותר ממחויבות טקסית קפדנית. הרפורמים רואים את ההלכה (ההלכה = מערכת החוקים והמנהגים היהודית) כלא-מחייבת לפרט ומדגישים אוטונומיה אישית. הם מקבלים השפעות חיצוניות ומחפשים להתאים את היהדות לעולם המודרני.
הרוב הרפורמי דוגל באמונה בבורא פרסונלי, אך קיימו בתנועה גם הוגים שהעדיפו הומניזם דתי (גישה שמדגישה את האדם והערכים האנושיים). היסודות התאולוגיים נשארו חלקית במצעי התנועה, כולל הכרה באל אחד.
מושג מפתח הוא התגלות מתמדת: הרעיון שהאל נגלה לעמים ולפרטים גם אחרי מתן תורה. לפי תפיסה זאת, כתבי הקודש נערכו בידי בני אדם מושפעים מרוח האל, ולכן יש מקום לפרשנות ולעדכון. בראשית התנועה קושרו רעיונות אלה לפילוסופיה רציונלית של גייגר ואחרים. לאחר מלחמת העולם השנייה צמחו גם גישות פחות אופטימיות, כמו האקזיסטנציאליזם הדתי של רוזנצווייג ובובר, שהדגישו מגע אישי ופרטי עם האל.
רבי אברהם גייגר הפריד בין ערכים מוסריים לטקסים. טקסים נתפסו כאמצעי להשגה רוחנית, לא כערך עצמאי. עקב כך הרפורמים אפשרו התאמה ובחירה אישית בטקסים. ההלכה ראויה לשיח אך אינה מחייבת; שיקולים אתיים ורוח התקופה חשובים בקבלת החלטות. מאז שנות ה־60 גדל הדגש על חיים קהילתיים ופעילות חברתית כדרך להציג מחויבות דתית.
הרפורמה דחתה את הצפייה במשיח אישי החוזר לחדש קורבנות. במקומה דובר על עידן משיחי של שקט וצדק שמושג באמצעות מעשים מוסריים. גם האמונה בתחיית המתים נדחתה על ידי חלקים בתנועה, והרעיונות על העולם הבא נותרו בדרך כלל צנועים או סימבוליים.
מראשיתה התנועה ערכה שינויים בנוסח התפילה. שינויים כוללים קיצור טקסים, שימוש בשפות של הקהל (כמו גרמנית ואנגלית), הורדת אזכורים לתחיית המתים ולקרבנות, ופיתוח תפילות חדשות. מימי ה"נאו-רפורמה" חזרה יותר עברית לנוסחים, ולעיתים מוצעים סידורים שונים לקהילות על פי טעמן.
בתחילה ננטשו מצוות רבות ויושמו שינויים נרחבים, כולל ישיבה מעורבת. בהמשך הושבה חלק מהפרקטיקה המסורתית; כיום הטקסים נתפסים לעיתים כבחירה אישית. התנועה פעילה פחות בתדירות תפילות מאשר זרמים אחרים, אך רבים משתתפים בטקסים ובפעילויות חברתיות.
היהדות הרפורמית הייתה חלוצה בשוויון נשים: קידום שוויון בטקסים, סמיכה רשמית של נשים לרבנות כבר מסוף המאה ה־20, וישיבה מעורבת. התנועה הייתה גם בין הראשונות לקבל רבנים להט"ביים ולהתיר נישואים חד־מיניים. פעילות חברתית ופוליטית פרוגרסיבית (״תיקון עולם") הייתה מרכזית בתולדותיה.
מול תופעות כמו נישואי תערובת וילדים לא-יהודיים, התנועה נקטה מדיניות של הכלה ותמיכה בחינוך יהודי. ב־1983 אימץ חלק מהגופים ברפורמה הכרה בילדים ליהודים מאב יהודי בלבד, ובמשך השנים נוצרו מדיניותים שונות בסניפים השונים.
האיגוד העולמי ליהדות מתקדמת מאחד זרמים רפורמיים וליברליים. המרכז הגדול ביותר הוא האיחוד ליהדות רפורמית (URJ) בצפון אמריקה, שמרכז כ־831 בתי כנסת. האיחוד העולמי מעריך כ־1.8 מיליון מזדהים או חברים בקהילות רפורמיות ברחבי העולם.
שורשי התנועה בגרמניה של אמצע המאה ה־19, עם דמויות כמו אברהם גייגר ושמואל הולדהיים. המהלך שאף להתאים את היהדות לנאורות ולמחקר הביא לשינויים בטקסים ובתאולוגיה. התנועה התפתחה באירופה ובאמריקה בדרכים שונות: בארצות הברית היא שגשגה והובילה למה שנקרא "הרפורמה הקלאסית". עם גל העלייה ממזרח אירופה המגמה הותאמה וחלק מהמנהגים המסורתיים חזרו. השואה, קיומה של מדינת ישראל, ותהליכים חברתיים בשנות ה־60, 70 הובילו ל"נאו-רפורמה" ולמגוון רחב של דרכי ביטוי בתנועה.
בתחילה חלק מהרפורמים התנגדו לציונות הפוליטית. במהלך המאה ה־20 עמדותיהן השתנו. ב־1937 אימצה התנועה מצע שראה חשיבות לארץ ישראל והתקרבה לתמיכה בה.
קהילות רפורמיות נוסדו בישראל מסוף שנות ה־30, והמוסדות התארגנו רשמית משנות ה־60. כיום יש כ־50 קהילות רשומות בארץ. התנועה בארץ פועלת בשם "התנועה ליהדות מתקדמת" ומציגה שילוב של פרקטיקה מודרנית ושמירה על זהות יהודית.
יהדות רפורמית היא דרך לשמור על יהדות שמתאימה לעולמנו. התנועה אומרת שמאד חשוב לעשות טוב ולא רק לשמור טקסים.
הרפורמים מאמינים שיש אלוהים. הם גם חושבים שהתגלות (התגלות = איך האל מגלה רצונו לאנשים) ממשיכה להתרחש, ולא קרתה רק פעם אחת.
ההלכה היא חוקי היהדות. הרפורמים לא רואים את החוקים האלה כמשהו שחייבים לקיים תמיד. כל אדם יכול לבחור מה משמעות היהדות בשבילו.
הרפורמים שינו את התפילות כדי שיהיו קצרות וברורות. הוסיפו שפות שמבינים כמו עברית ואנגלית. היום יש גם יותר טקסים מסורתיים כחלק מבחירה אישית.
התנועה תמכה בשוויון לנשים. נשים יכולות להיות רבניות מהרבה מאוד שנים. התנועה גם מקבלת אנשים הומואים ולסבית, ולעתים עורכת חתונות חד־מיניות.
האיגוד העולמי ליהדות מתקדמת מאחד את הקהילות. הגדול שבהם בצפון אמריקה נקרא URJ ויש לו מאות בתי כנסת.
הרעיון נוצר בגרמניה באמצע המאה ה־19. הנהגים והמנהגים השתנו עם הזמן. בארצות הברית זה גדל מאוד, ובסוף המאה ה־20 נוסדו גם קהילות רפורמיות בישראל.
הרפורמים רוצים להציל את הערכים הטובים שביהדות ולהתאים אותם לעולם של היום.
תגובות גולשים