יהודה אבן תיבון

יהודה בן שאול אבן תיבון (1120, נפטר אחרי 1190) היה רופא ומתרגם בימי הביניים, ב"תור הזהב" של יהדות ספרד. כונה "אבי המעתיקים" על עבודתו בתרגום כתבים מערבית לעברית. אביו של שמואל אבן תיבון.

נולד בגרנדה ב-1120. כשהיה כבן שלושים עזב את גרנדה ועבר לפרובאנס שבדרום צרפת. המעבר כנראה נבע מפעולות של אל-מוואחידון, שושלת מוסלמית ששלטה והטילה מגבלות קשות על הלא-מוסלמים. בפרובאנס חי ולמד בעיר לונל. שם עבד כרופא ושירת אדירים ואצילים מקומיים (הגמונים, אצילים מקומיים). למד בישיבה, מקום לימוד תורני, בחסות ראש העדה רבי משולם בן יעקב מלוניל. נוסע ידוע, רבי בנימין מטודלה, ציין אותו כרופא בולט בלוניל. הוא זכה גם לידידות עם רבי זרחיה הלוי, מחבר "המאור".

אבן תיבון אהב ספרים והחזיק בספרייה גדולה. הוא היה המתרגם הראשון שתרגם כתבים של אנשי ספרד שנכתבו בערבית לעברית, כדי שיהודים באירופה יבינו אותם. במשך כ-25 שנה עסק בתרגום כתבי הפילוסופיה היהודית והחכמה, שנכתבו בערבית-יהודית. סמוך ל-1190 כתב צוואה בשם "מוסר אב", שבה תיאר פרטים על חייו ובנו שמואל.

יהודה בן שאול אבן תיבון נולד ב-1120 בגרנדה. הוא היה רופא ועבד גם אצל אצילים. כשהיה כבן 30 עבר לפרובאנס בצרפת. הוא עזב בגלל מצב קשה ליהודים שם, שנגרם על ידי קבוצת שליטים בשם אל-מוואחידון.

בלוניל למד בישיבה. ישיבה היא מקום שבו לומדים תורה. שם גם הכיר את רבי משולם בן יעקב, שעזר לו. נוסע בשם רבי בנימין מטודלה כתב עליו כרופא ידוע. שמואל היה בנו.

אבן תיבון אהב מאוד ספרים והיה לו ספרייה גדולה. הוא תרגם ספרים מערבית לעברית. כך יהודים שלא ידעו ערבית יכלו לקרוא חכמה ופילוסופיה. בסביבות 1190 כתב צוואה שקראו לה "מוסר אב". צוואה היא מסמך שמסדר את ענייני החיים אחרי מוות.