יהודה-לֵייב (יל"ג) גורדון נולד בוילנה ב-7.12.1830 ונפטר בסנקט פטרבורג ב-16.9.1892. הוא היה משורר, סופר ועורך עברי. הוריו רצו שיהפוך לרב, אך הוא נחשף גם להשכלה (תנועה שקידמה מדע, שפות וחינוך). מגיל צעיר למד תורה ופילוסופיה, שלט בשפות אירופיות וקרא ספרות מודרנית.
ילג התחיל לעבוד כמורה בבתי ספר יהודיים שבניסיון שלטוני להשכיל את הרבנות. בשנות ה־50, 70 כתב שירה, סיפורים ומשלים, ותיאר את חיי הקהילה היהודית ואת מעמד האישה. הוא תקף במאמרים ובשירים את הממסד הרבני (הנהגת הרבנים), שלדעתו חימר את חיי העם על ידי קפדנות מיותרת. עמדתו זו העלתה עליו התנגדות חריפה מהחוגים השמרניים.
בשנות ה־70 עבר לסנקט פטרבורג, פעל שם בחברת "מפיצי השכלה בישראל" וערך את העתון "המליץ". ב־1879 נעצר עם אשתו באשמת עריקה לשלטון הצאר; הוא כלא ונגלה לשניים-שלושה חודשים. המאסר והגלות הכניעו אותו נפשית, והשכולות והפרעות נגד יהודים בשנות ה־80 הטילו עליו ספק בפתרון בעיות היהודים על ידי השכלה בלבד. הוא קרא להגירה לאמריקה אך לקראת מותו שינה חלקית את דעותיו והביע נכונות להשתתף בעבודת ישוב ארץ ישראל.
גורדון הופיע על בול ישראלי בסדרת "סופרים עבריים" ב-1996. רחובות רבות בישראל נושאו על שמו. ארכיונו שמור בארכיון גנזים בבית אריאלה בתל אביב.
יצירתו מתחלקת לשתי תקופות: שירה רומנטית על נושאים מקראיים, ואחריה שירה ריאליסטית וסאטירית על ענייני ציבור. "פואמה" כאן = שיר ארוך בעל עלילה.
הוא נלחם בשירים ובמשלים בחומרות הרבניים ובכפייה החברתית, אך גם תקף משכילים שהתנתקו מהעם. כתיבתו כוללת פואמות על דמויות מקראיות, משלים, בלדות, שירי עלילה, תרגומים משפות אירופיות וכתיבה עיתונאית.
יצירות בולטות: הפואמה "אהבת דוד ומיכל", "אסנת בת פוטיפרע", האידיליה "דוד וברזלי" והפואמות הסאטיריות "בין שיני אריות" ו"במצולות ים". שירו המפורסם "קוצו של יוד" מותח ביקורת על קשיחות הלשון הרבנית שפגעה באישה ובחוקים; השיר הפך לסמל של מחאה כנגד כפייה דתית.
"אהבת דוד ומיכל" היא פואמה רומנטית על סיפור ספר שמואל, שנכתבה בשנות נעוריו. "אסנת בת פוטיפרע" מספרת על יוסף ואהבתו לאסנת במצרים. "דוד וברזלי" משווה את חיי המלך והאיכר ומדגיש את יתרון הפשטות.
"בין שיני אריות" היא פואמה דרמטית על חורבן ירושלים. "במצולות ים" מציגה קינה על גירוש יהדות ספרד ומכילה דמויות של גולים שסובלים בדרך. ב"צדקיהו בבית הפקודות" יש מונולוג מלא יגון על אובדן המדינה והמלוכה.
בשיר "הקיצה עמי" קרא גורדון ליהודים להשתלב בחברה הכללית של אירופה. שורה ידועה מתוך השיר היא: "היה אדם בצאתך ויהודי באהלך", קריאה להיות גם אזרח וגם יהודי מסור.
גורדון נחשב לאחד המשוררים המובילים של תקופת ההשכלה. הוא שילב פאתוס וחריפות ביקורתית, והושפע ממחאות חברתיות. חלק מביקורתו הופנתה כלפי הרבנים, וחלקה כלפי המשכילים המתבטלים. שירתו השפיעה על הדור הבא, ובפרט על חיים נחמן ביאליק.
מבקרים חלקו עליו: חלק ראו בו לוחם ולשון חדה שהרעננה את העברית; אחרים חשבו שיש בו הרבה נאום ופלפול על חשבון עומק שירי. עם זאת, תרומתו לשפה העברית הייתה משמעותית: הוא הפך אותה לשפה תקשורתית וחזקה לשירה.
לשון גורדון עברה גלגולים: ממקראי ומשנאי לשילוב משלי-מקראי. שירתו השתנתה עם הזמן והשאבה גם מסגנונות אירופאיים.
גורדון חידש את העברית והפך אותה לכלי חזק לביטוי מודרני. לפי ביאליק, הוא עיבד את הלשון והתיך אותה לכור-אש שימושי לדורות הבאים.
יהודה לייב גורדון נולד בוילנה ב-1830 ונפטר בסנקט פטרבורג ב-1892. הוא היה משורר וסופר בעברית. הוריו רצו שיהיה רב. הוא למד תורה ושפות אירופאיות.
הוא כתב שירים ארוכים (פואמות, שירים בעלי סיפור), סיפורים ומשלים. חלק משיריו הם על דמויות מהתנ"ך. בחלק אחר הוא כעס על מנהיגים דתיים שלא הקלו על העם.
בשיר "הקיצה עמי" קרא לקום ולהשתלב בחברה. משפט מפורסם מתוך השיר אומר: "היה אדם בצאתך ויהודי באהלך". זה אומר להיות אדם טוב וגם להחזיק במסורת.
"קוצו של יוד" הוא שיר שבו הוא מדבר על אישה שסבלה בגלל טעות בכתיבה דתית. השיר הפך לסמל למאבק נגד חוקים קשים שמזיקים לאנשים.
גורדון עזר להפוך את העברית לשפה חיה ונגישה. משוררים אחרים שלמדו ממנו, כמו ביאליק, העריכו אותו.
תגובות גולשים