עבודת יום הכיפורים הייתה מצוות עשה מתוך תרי"ג המצוות. היא נועדה לכפר על חטאי עם ישראל ולטהר את המקדש. ביום הזה בוצעו רוב הטקסים על ידי הכהן הגדול, והאירוע נחשב לשיא עבודת ה' בזמן קיומו של בית המקדש.
שבעה ימים לפני היום פורש הכהן הגדול מביתו כדי להתכונן רוחנית ולשמור על טהרתו. הוא למד ושינן את דיני היום והתאמן בביצוע הטקסים. במשך הימים האלה היו מזים עליו מאפר הפרה (אפר פר אדום ששימש לטהרה) והכינו לו מחליף למקרה של טומאה או מחלה.
בערב היו משביעים את הכהן הגדול שלא ישנה את סדר העבודה. הייתה מחלוקת בין הפרושים והצדוקים לגבי מקום הקטרת הקטורת (הקטורת: תערובת ריחות שמקדשים באמצעות עשן). כדי למנוע שינוי מסורתי, שוחחו איתו והכינו אותו למחרת.
בלילה היו מעירים את הכהן הגדול כדי שלא יתנמנם. כדי להישאר ער הוא למד תנ"ך ותפילה; צעירים מהכהונה היו שומרים עליו ומעירים אותו במידת הצורך. מחצות הלילה ניגשו להסרת הדשן (אפר הקורבנות שלמחרת).
הכהן הגדול לבש שני סוגי בגדים: בגדי זהב (הבגדים המפוארים של כל השנה) ובגדי לבן (מיוחדים ליום הכיפורים). את העבודות המיוחדות ליום זה עשה בבגדי לבן. בכל החלפה הוא נטבל במקווה ומקדש את ידיו ורגליו.
עם עלות השחר טבל, לבש בגדי זהב, וקיים עבודות יום-יום במקדש: תמיד של שחר, הקטרת קטורת, הדלקת המנורה וקרבנות היום (פר ועולה ומוספים).
החלפת הבגדים לבגדי לבן סימנה את תחילת הטקסים המיוחדים. הכהן הגדול סמך על פר החטאת ואמר את הווידוי הראשון על עצמו וביתו. במהלך היום הזכיר הכהן הגדול את השם המפורש (שם ה' כפי שמסורתנו אומרת אותו בטקסים מיוחדים) עשר פעמים.
שני שעירים הובאו והוגרלו: על אחד נאמר "לה'" ועל השני "לעזאזל". על שעיר לה' הובאו קורבנות; על שעיר לעזאזל (השם המסורתי לשעיר שנשלח למדבר) הוחל צו השילוח.
הכהן חזר והתוודה על הכהנים, שחט את הפר וקיבל את דמו. את הקטורת הכניס לקודש הקודשים (החדר הפנימי והקדוש ביותר) והדליק שם גחלים. לאחר מכן הזה הכהן את דם הפר והשעיר כנגד הארון ובעזרת סדר מוגדר זיגזל דם גם על מזבח הזהב.
לאחר ההזאות הווידוי על חטאי העם, השעיר של "לעזאזל" נשלח למדבר בליווי אדם מיוחד. השעיר והמלווה יצאו דרך שער המזרח למסע ארוך עד צוק במדבר, ושם השעיר נזרק מהצוק.
ברגע שהשעיר הגיע למדבר הודיעו בכך והכהן הגדול קרא בבית המקדש פרשיות הקשורות ליום. בזמן הקריאה נשרפו הפר והשעיר של "לה'" מחוץ לירושלים.
לאחר מכן הכהן הגדול חזר לבגדי זהב, הקריב את שאר הקרבנות ומחזיר את כלי הקטורת. בסוף היום חזר לבגדי חול, קיבל ליווי לביתו ועשה סעודה עם חבריו על שסיים את העבודה בשלום.
יש עדויות עתיקות שמזכירות את הטקסים, וגם מסורות רומיות על עדים לטקסי יום הכיפורים. אחרי חורבן בית המקדש הפכה הזכרת סדר העבודה לחלק מרכזי בתפילות יום הכיפורים במקום קיום העבודה בפועל.
ביום הכיפורים בבית המקדש הכהן הגדול עשה את הטקסים החשובים. המטרה הייתה לכפר על חטאי העם ולנקות את המקדש.
שבעה ימים לפני היום הכהן הגדול התבודד. הוא למד ושינן את העבודה. מזו עליו אפר הפרה (אפר פר אדום שעוזר לטהר).
בלילה לא נתנו לו לישון. הוא למד כדי לא להחמיץ דבר. עם עלות השחר טבל במקווה, לבש בגדי זהב ועשה את עבודות הבוקר.
הכהן הגדול לבש שני סוגים של בגדים: זהב ולבן. את הדברים המיוחדים עשה בבגדי לבן.
היו שני שעירים. הגרילו מי יהיה ל'ה' ומי לעזאזל. שעיר ל'ה' הוקרב. שעיר לעזאזל נשלח למדבר.
הכהן הכניס קטורת (עשן ריחני) וקירב דם בפרוצדורה מיוחדת בתוך החדר הכי קדוש, קודש הקודשים. רק הכהן הגדול נכנס לשם, ופעם אחת בשנה.
השעיר שעבר לשם "לעזאזל" הלך עם מלווה למדבר. בסוף הדרך הוא נזרק מהצוק והסימן אפשר להמשיך במקדש.
הכהן קרא בתורה, הושלמו הקרבנות, והכל נגמר. אחרי חורבן בית המקדש זכרו את סדר העבודה בתפילות.
תגובות גולשים