יונתן הַוָּפְסִי (ביוונית: Ἀπφοῦς, אפפוס; הוצא להורג בשנת 143 לפנה"ס) היה בנו של מתתיהו וממנהיגי שושלת החשמונאים. הוא הנהיג את המרד אחרי מות יהודה המכבי, היה מנהיג צבאי ומדיני במשך כ־18 שנים, וכיהן ככהן גדול ונציב יהודה מטעם הסלאוקים. בזכות יכולותיו הפכו החשמונאים ממורדים נרדפים לגורם שמקבלים אותו כשותף מדיני.
הכינוי היווני של יונתן נרשם כמספר אפפוס, ובתרגומים שונים הופיעו צורות אחרות כמו חפוס או חפוש. פירוש השם אינו ברור; יש השערות שמקשרות אותו למשמעויות כמו "אהוב" או "מבוקש".
יונתן היה הצעיר בין חמשת בניו של מתתיהו הכהן. כשהמלך הסלאוקי אנטיוכוס אסר את היהדות, המשפחה ברחה והמשיכה לקיים את הדת בסתר. יהודה פיקד על הקרבות, ויונתן עסק בעיקר בקשרים חיצוניים ובכך שניסה להשיג תמיכה ממדינות שכנות.
אחרי תבוסה קשה וההריג של יהודה במלחמה, יונתן לקח על עצמו את הנהגת המורדים יחד עם אחיו שמעון. הם המשיכו להילחם במלחמת גרילה מתוך מדבר יהודה והתגוננו מפני הצבא הסלאוקי.
ב־157 לפנה"ס צבאו של המפקד הסלאוקי בקכידס כיתר את המורדים כשהם נלחצים אל הירדן. למרות עדיפותו של האויב, החשמונאים הצליחו לנצח. יונתן כמעט נהרג בקרב, אך המורדים חצו את הנהר ונמלטו למדבר. בקכידס לא הצליח להשמידם וביצר את ערי הסביבה כדי לשמור על שליטתו בירושלים.
החשמונאים שיקמו את מבצר בית בצי ויצרו בו משכנע. יונתן כרת בריתות עם שבטים נבטים במדבר ועשה מתקפה שגרמה לכישלון המצור של הסלאוקים. שמעון עשה פעולה פנימית במבצר, בעוד יונתן פעל מחוץ לו.
בקכידס, לאחר שנכשל במצור, החל לשתף פעולה עם יונתן. הוסכם שיונתן יוכל להתיישב במכמש ויקבל מעמד מדיני בלתי רשמי. במשך כמה שנים יונתן פעל כשליט בפועל של יהודה, אם כי ללא הכרה פורמלית מלאה.
השינויים בארמון הסלאוקי הובילו לכך שיונתן קיבל יותר הכרה והשפעה. דמטריוס ואחרים ניסו להשיג את ידידותו, והמאבקים בין מתחרים בסוריה אפשרו ליונתן להרחיב את סמכויותיו.
אלכסנדר באלאס הציע ליונתן ברית והבטיח לו את משרת הכהן הגדול. יונתן לבש את בגדי הכהן הגדול בחג סוכות לאחר ההסכמה. לאחר שניצח בדמטריוס, באלאס אישר ב־150 לפנה"ס את מינויו של יונתן לכהן גדול ולמושל רשמי של יהודה. בהמשך זו אפשרה לו להרחיב את השליטה ולכבוש ערים חוף כמו יפו ואשדוד.
בתקופות של מאבקים פנימיים בסוריה יונתן שינה את נאמנותו לפי הצורך. דמטריוס השני פטר את יהודה ממס והרחיב את גבולותיה. יונתן אף שלח חיילים לעזרת הסלאוקים במצבים בהם הם ביקשו זאת.
המהלכים הפוליטיים בסוריה המשיכו להשתנות. דיודוטוס טריפון, מעלליו ועמדותיו הפוליטיות, הובילו לכך שיונתן חיזק את מעמדו וקיבל אישורי תפקידים גם מתומכי אנטיוכוס השישי.
למרות הישגיו, טריפון הסית את יונתן לעכו, שבשבו נתפס ונרצח בשנת 143 לפנה"ס. אחיו שמעון הובא להנהגה ומילא את הדרישות ששילם בעד שחרורו של יונתן. גופתו נקברה במודיעין, והעם ספד לו בהלוויה ממלכתית.
יונתן פיתח קשרי חוץ חשובים עם רומא, מצרים ושבטים ביו־ים, והשתמש בפיצולי הסלאוקים כדי להבטיח את מעמדה של יהודה. דרך הבריתות הללו וחיזוק הצבא הוא הרחיב את תחום השלטון ויצר בסיס לריבונות יהודית.
העם העריך את יונתן על הישגיו הצבאיים והמדיניים. מינויו לכהן הגדול עורר גם התנגדות אצל קבוצות שמרניות. כת קומראן זעמה עליו וחלק מהכתבים משבחים או מבקרים את פועלו. היסטוריונים מציינים שיונתן ניצל היטב את המחלוקות בסוריה כדי להעצים את יהודה.
יונתן האפוסי היה מנהיג יהודי לפני יותר מ־2,100 שנים. הוא היה בן למשפחת החשמונאים. המשפחה הזאת לחמה כדי לשמור על הדת והארץ.
ליונתן קראו גם אפפוס בשפה היוונית. אף אחד לא בטוח מה המשמעות של השם.
יונתן הנהיג את המורדים אחרי מות אחיו יהודה. הוא נלחם נגד השלטון הסלאוקי ששלט באזור. יונתן הנהיג לחימה בגורילה, קרבות קטנים מהירים במדבר, כדי להגן על העם.
יונתן נלחם וניצח בקרבות חשובים, וכרת בריתות עם מנהיגים זרים. בזכות הבריתות האלה קיבל רשות לנהל את יהודה, ושוחררו אנשים משלם מיסים. הוא גם כבש ערים כמו יפו ואשדוד.
בסוף יונתן נתפס בעכו ונרצח בשנת 143 לפנה"ס. אחיו שמעון קבר אותו במודיעין. העם בכאב קיבל את מותו והחזיר לו כבוד.
יונתן חיזק את מעמדה של יהודה בזירה הבין־לאומית. הוא שילב לחימה ודיפלומטיה, דיפלומטיה פירושה שיחה והסכמות בין מדינות, כדי לשמור על העם ולבנות מדינה.
תגובות גולשים