פלוויוס פטרוס סאבטיוס איוסטיניאנוס, הידוע כ־יוסטיניאנוס הראשון (483, 565), כיהן כקיסר האימפריה הביזנטית מ-527 עד מותו. שלטונו נמשך 38 שנים והותיר חותם גדול על החוק, הדת, האדריכלות וכיבושי היבשת.
יוסטיניאנוס נולד בכפר טאורסינה באיליריה. דודו, יוסטיניוס, שהיה מצביא שעלה לשלטון, אימץ אותו וחינך אותו בקונסטנטינופול. הוא למד משפט ופילוסופיה והתקדם במהירות בדרגות הצבא והממשל. בשנת 523 נישא לתאודורה, שהתקבלה אחר כך כקיסרית בעלת השפעה רבה.
עם מותו של יוסטיניוס הפך יוסטיניאנוס לשליט יחיד. הוא שאף לשקם את גדולת רומא היסטורית בארבעה תחומים מרכזיים: כיבושים מחודשים, חיזוק הנצרות האורתודוקסית, בנייה ציבורית רחבה וחידוש קוד החוקים.
יוסטיניאנוס שידרג את המערכת המשפטית. הוא גייס את המשפטן טריבוניאנוס לעריכת "קורפוס יוריס קיוויליס", כלומר קוד חוקים מקיף שהסדיר חוקים רומיים ישנים ויצר מערכת אחידה. בנוסף שיאב את גביית המיסים למרכז והנהיג צעדים לצמצום שחיתות, בעזרת יוחנן הקפאדוני.
הוא מינה ביורוקרטים נאמנים, רבים מהם לא היו מהאצולה, ובכך עורר מתחים עם המעמד הוותיק. יוסטיניאנוס קידם סמכויות קיסריות חזקות, שלעיתים ערערו את מעמד הסנאט.
ב־532 פרצה מרידה אלימה, שנקראה מרידת ניקה, בעקבות עימותים בין ארגוני מרוצי המרכבות והשלטון. המרד כמעט הביס את הממשלה. בעזרת שילוב של תמרון פוליטי ויתייצבות צבאית בראשות בליסאריוס, והמוביליות של הקיסרית תאודורה, המרד דוכא. העיר נפגעה קשות ונשרפו חלקים גדולים.
יוסטיניאנוס שלח את הגנרל בליסאריוס להשיב שטחים ששייכו פעם לרומא. בשנת 533 יצא מבצע לכיבוש צפון־אפריקה מידי הוונדלים. בקרבות שנמשכו עד 534 נכנע מלך הוונדלים גלימר והשטח חזר לשלטון הביזנטי.
הוא המשיך במאמצי כיבוש באיטליה כנגד האוסטרוגותים, והביא לכיבוש רומא בסביבות 540. המאבק איחז עם לחצים במזרח מול האימפריה הסאסאנית. באיטליה נמשכו קרבות, ועד 553, תחת מפקדים כמו נרסס, הושבה השליטה הביזנטית על רוב השטח.
בתחילת שנות ה־540 התפרצה מגפת דבר קטלנית, שמקורה משוער בנילוס. המגפה, שנקראה בהיסטוריה "המגפה היוסטיניאנית", פגעה בחיילים ובאוכלוסייה. יוסטיניאנוס עצמו נדבק ופעתה נאלצה להעביר חלק מן השלטון לידיה של הקיסרית תאודורה בזמן מחלתו.
הביזנטים כבשו אזורים בחצי האי האיברי בשנות ה־530 וה־540. הם הקימו את פרובינקיית "ספרד" על חלק משטחים אלה. למרות הכיבושים, הוויזיגותים ניסו לשוב ולכבוש את השטחים מאוחר יותר.
תאודורה מתה ב־548. יוסטיניאנוס שרד עד 565 ונפטר ללא ילדים. אחיינו יוסטינוס השני ירש את הכתר. רוב מקורביו של יוסטיניאנוס הלכו לעולמם לפניו, ונרסס היה בין היחידים שנשארו.
כתבי פרוקופיוס ויוחנן מאפסוס הם המקורות העיקריים. פרוקופיוס כתב גם חיבור מבקר בשם "ההיסטוריה הסודית", שבו תיאר סיפורים שליליים על הקיסר והחצר.
יוסטיניאנוס נחשב לאחד מגדולי קיסרי המזרח. רפורמותיו המשפטיות והכיבושים חיזקו את מעמד הקיסרות. יחד עם זאת, ייסוד כוח דתי במערכת הממשלית והשפעותיו על הכנסייה יצרו סכסוכים תאולוגיים לאורך זמן.
יוסטיניאנוס חיזק את הנצרות היוונית־אורתודוקסית במשטרו. הוא תמך במועצות דתיות ומנע החמרה של מעמד הכופרים בזכויות משפטיות. ניסיונותיו לאחד פלגים נוצריים לא הצליחו להביא פיוס מלא, והפילוג בין הכנסייה המזרחית והמערבית הלך והעמיק.
הוא הורה על המרת בתי כנסת לכנסיות במקרים מסוימים וחוקק הגבלות על פולחנים לא־נוצריים בעיריות שכבשו הביזנטים. בחלק מהחוקים נאסרו שימושים מסוימים בטקסטים יהודיים. ברוב המקרים החוקים הללו לא נאכפו בצורה מלאה.
בחוקיו פעל נגד יחסים בין גברים וחמירות הענישה הוגדלה. נובלות מסוימות קישרו מעשים אלו לחטאים חברתיים ולקונספציות דתיות של אותה תקופה.
יוסטיניאנוס חידש את האיה סופיה בקונסטנטינופול, שנבנתה בתוך חמש שנים לאחר מרידת ניקה. הבנייה כללה אלפי עובדים והכנסייה נועדה להציג את עוצמת הקיסרות. ברוונה שבאיטליה נשארו פסיפסים שמציגים את דמותו ואת דמותה של תאודורה.
בתקופתו התרחבה בנייה בירושלים ובאדמות נוספות. הוא חידש את כנסיית הניאה בבית לחם ואת חלקים מהקארדו בירושלים. גם ייצור המשי והאיקונים הדתיים זכו להתפתח ואייקונים מנהיים נשמרו במנזר סט. קתרין.
יוסטיניאנוס הראשון חי בין השנים 483 ל־565. הוא היה קיסר של האימפריה הביזנטית מ־527 עד 565. שלטונו נמשך 38 שנים.
יוסטיניאנוס נולד בכפר באיליריה. דודו, יוסטיניוס, דאג לחינוכו. הוא למד משפטים. בשנת 523 נישא לתאודורה, שהשפיעה עליו רבות.
כקיסר הוא רצה להחזיר את השטחים של רומא. הוא עבד על חוקים, בנה כנסיות וחיזק את הדת הנוצרית בארץ שלו.
יוסטיניאנוס איגד חוקים ישנים לקובץ אחד שנקרא "קורפוס יוריס קיוויליס". זהו קוד חוקים, כלומר אוסף חוקים מסודר. המטרה הייתה שכל השופטים יעבדו לפי אותם כללים.
ב־532 פרצה מריבה גדולה בשם מרידת ניקה. המון אנשים התמרדו. העיר ניזוקה מאוד. בסוף המרד הכוחות של הקיסר והקיסרית כיסו את המצב וחזר השקט.
יוסטיניאנוס שלח את הגנרל בליסאריוס לכבוש מחדש אזורים שאבדו. הם כבשו את צפון־אפריקה מהוונדלים ואת חלקים מאיטליה. גם בחצי האי האיברי היו כיבושים בבחלק מהחופים.
בעת מלחמות פרצה מגפת דבר קטלנית. המגפה פגעה בהרבה אנשים, גם בקיסר עצמו. בזמן מחלתו הקיסרית שלטו אחרים לזמן מה.
יוסטיניאנוס בנה את האיה סופיה החדשה בקונסטנטינופול. בנייתה ארכה חמש שנים ועבדה בה אלפי פועלים. המטרה הייתה להראות את כוח האימפריה.
גם בירושלים ובבית לחם בנו כנסיות ונחנכו מבנים בשמו. בתקופתו התפתח גם ייצור משי ואמנות איקונים דתיים.
יוסטיניאנוס חיזק את כוח הכנסייה, אבל ניסיונותיו לאחד את כל הנצרות לא הצליחו במלואם. הוא גם קידם חוקים נגד מי שלא היו נוצרים, וחלק מחוקיו נגד יהודים ורובו לא נאכפו לגמרי.
הוא נחשב לקיסר חזק ומשפיע. לאחר מותו ירש אותו אחיינו יוסטינוס השני.
תגובות גולשים