יוסף אבידר

יוסף אבידר (נולד יוסף רוכל, 7 במאי 1906, 13 בספטמבר 1995) היה אחד ממקימי ההגנה (ארגון ההגנה היה ארגון צבאי יהודי בתקופת המנדט הבריטי) ומאלופי צה"ל הראשונים. הוא שימש בין השאר כסגן רמטכ"ל של ההגנה, ראש אגף האפסנאות (אג"א, האגף שאחראי על אספקה ולוגיסטיקה), מפקד פיקוד הצפון ופיקוד המרכז, וראש אגף המבצעים. לאחר השירות הצבאי שימש כשגריר ישראל בברית המועצות ובארגנטינה, וכמנכ"ל משרד העבודה.

יוסף נולד בקרמניץ שבפלך ווהלין, אז חלק מהאימפריה הרוסית (כיום באוקראינה). גדל בבית ציוני ושפה עברית הייתה חלק מחינוכו. ב-1925 עלה לארץ והצטרף להסתדרות ההגנה בירושלים ב־1926. בתקופת המנדט עסק בהברחת נשק ובהקמת בתי חרושת סודיים לייצור תחמושת, כולל מכון איילון, מפעל תת-קרקעי לייצור כדורים.

במאורעות 1929 היה מפקד העיר העתיקה בירושלים, ובהמשך שימש כסגן מפקד העיר. ב-1931, במהלך אימון בשימוש ברימונים, איבד את כף ידו הימנית בתאונה. באותה שנה בווינה פגש את ימימה טשרנוביץ, שלימים הייתה הסופרת ימימה אבידר-טשרנוביץ, ונשא אותה. לזוג נולדו שתי בנות.

בשנות ה־30 וה־40 פיקד על קורסי הכשרה והקנה מיומנויות לקצינים ומפקדים. הוא ניהל גדודים כמו "משמר הרכבות" שנועדו לשמור על תנועת הרכבות בתקופה הסוערת. הוא היה גם אחראי על מיזמים של העלאה והעברה של כוחות ונשק לאזורים שונים, כולל מבצעי הנגב.

בשנים שקדמו לקום המדינה התקדם לאחד התפקידים הבכירים בהגנה. בתפקידו כסגן רמטכ"ל נעצר זמנית על ידי הבריטים ושוחרר כמה ימים לאחר מכן. במאי 1948 נחטף יחד עם מספר חברים על ידי אנשי לח"י (ארגון מחתרתי שפעל אז), ובסופו של דבר שוחרר בתיווך של לוי אשכול. לאחר השחרור אמר על חלק מאנשי לח"י כי יש להם "שנאה זואולוגית לבריטים", אמירה שעוררה תגובות לאורך השנים.

לאחר קום המדינה היה בין ראשי צה"ל. באוקטובר 1949 מונה למפקד פיקוד הצפון, וב־1952 למפקד פיקוד המרכז. לאחר מכן שימש כראש אג"ם (אגף המטה הכללי) עד שחרורו מצה"ל ב־1955.

לאחר השירות הצבאי שימש כשגריר ישראל בברית המועצות (1955, 1958) ולאחר מכן כמנכ"ל משרד העבודה. בשנים הבאות כיהן כשגריר בארגנטינה (1961, 1965) ושם קיבל עיטור גבוה על תרומתו. ב־1966 מונה למנהל רשות החברות הממשלתיות.

ב־1968 נבחר למבקר ההסתדרות הכללית, התפקיד בו בדק כספים ופעילות ארגונית. דו"חותיו חשפו ליקויים בקרנות פנסיה ובחברות ציבוריות, ועוררו מחלוקות רבות. עם שינויים בסמכויות המבקר ב־1971, התפטר מתפקידו.

לאחר מכן חזר ללימודים וסיים דוקטורט בסובייטולוגיה ב-1979. עבודת המחקר שלו עסקה בקשר בין המפלגה לבין הצבא בברית המועצות. מאוחר יותר פרסם את המחקר כספר באנגלית.

בשנת 1983 נמנה עם מדליקי המשואות בטקס יום העצמאות. בירושלים, בשכונת גבעת משואה, קרוי רחוב על שמו.

(כלל עבודותיו, וביניהן הספר על היחסים בין המפלגה לצבא בברית המועצות.)

יוסף אבידר נולד ב-1906 והלך לעולמו ב-1995. בילדותו גדל בבית ציוני. ב-1925 עלה לארץ ישראל.

הוא הצטרף להגנה. ההגנה היא ארגון שהגן על היישובים היהודיים לפני קום המדינה. אבידר עזר להבריח ולייצר נשק סודי כדי להגן על האנשים.

בשנת 1929 היה מפקד בעיר העתיקה בירושלים. ב-1931 איבד את כף ידו הימנית בתאונה באימון. באותה תקופה התחתן עם ימימה טשרנוביץ. לזוג נולדו שתי בנות.

הוא הקים מפעל תת-קרקעי לייצור כדורים בשם מכון איילון. הוא גם הדריך קצינים וניהל יחידות חשובות. בזמן מלחמת העצמאות היה אחראי על אספקה של נשק למבצעים חשובים.

במאי 1948 נחטף לזמן קצר על ידי קבוצה אחרת שנקראה לח"י. אחרי שלוש ימים הושג חילופי שבויים והוא שוחרר.

לאחר הקמת המדינה היה אחד מאלופי צה"ל הראשונים. שימש כמפקד פיקוד הצפון ואז כמפקד פיקוד המרכז.

אחרי השירות הצבאי עבד כשגריר במדינות חשובות. הוא היה שגריר בברית המועצות ושגריר בארגנטינה. גם ניהל את משרד העבודה.

בשנות ה-60 ו-70 היה מבקר בהסתדרות. דו"חותיו גילו בעיות בכספים והדברים עוררו דיון גדול. ב-1971 הוא התפטר מהתפקיד.

אחר כך למד באוניברסיטה וב־1979 קיבל דוקטורט על ברית המועצות. ב-1983 הדליק משואה בטקס יום העצמאות. ברחוב בגבעת משואה בירושלים יש רחוב על שמו.