יוסף רוזין, המפורסם בכינוי הרוגצ'ובר או הגאון הרוגצ'ובי, נולד בשנת 1858 בראגאצ'וב ובדווינסק שימש כרב חסידי (מנהיג דתי בקהילה חסידית) ונפטר בווינה ב-5 במרץ 1936. למד אצל תלמידי סולובייצ'יק והיה ידוע כברצעירו כעילוי בעל זיכרון יוצא דופן ושיטת לימוד חדה. נשא אישה מדרגה ראשונה, ולאחר פטירתה נישא לאחותה. בתקופת מלחמת העולם הראשונה עזב זמנית לדוממת פטרבורג ושב לאחר מכן לדווינסק.
הרוגצ'ובר התבלט בשקידתו על הלימוד ובשפה תמציתית בחיבוריו, בעיקר בסדרה "צפנת פענח" (שם ספריו). כתיבתו מלאה בהפניות אל מקורות, לעיתים בלי פירוש מפורש. סיפורים שנמסרו עליו מדגישים את תשוקתו לתורה ועל רצונו להמשיך ללמוד גם בזמנים קשים.
היה מתנגד לציונות והביע התנגדות ציבורית לתנועות כמו המזרחי. קיים ויכוח על מטרות חלק מהמכתבים המיוחסים לו, וחלק מהמסמכים שנמנו כנכתבים בשמו שנויים במחלוקת.
שיטת הפסיקה שלו ייחודית: הוא מפרק דינים לפרטיהם וניתן למצוא אצלו פלפולים חריפים (ניתוחים לוגיים של סוגיות) גם בפסיקה מעשית. לדוגמה, בניתוח מצוות ברית המילה הבחין בין המעשה עצמו לתוצאתו, והראה שהבנת המצווה משנה את המסקנה ההלכתית. הניתוח ההלכתי שלו מושפע מאוד מהרמב"ם (מוהנדס היהודי, פירוש: רמב"ם הוא מוישה בן מיימון), ומממוצע של תוספות והירושלמי.
היה מוטה מאוד לפרשנות ולשיטות של הרמב"ם (רופא ופוסק ימי הביניים). ציין אותו בתודעה היומיומית שלו ונתן לו מקום מרכזי בפסיקה.
כמה פוסקים ובקיאים הביעו ביקורת על חוסר ההתייחסות של רוזין לעקרון "הלכה כבתראי" (הרעיון לקבל מסורת הלכה כמו שנמסרה) ועל סירובו להעניק משקל למנהגים ולקביעות של ראשונים רבים. נטען שלפעמים חידושיו זקוקים לבדיקה ביחס לדברי הראשונים.
רוזין הותיר מאחוריו כתבים רבים בשם "צפנת פענח" (שו"ת, שאלות ותשובות ופירושים). בתו רחל הוציאה לאור חלק מהם לפני המלחמה, וניסתה לשלוח עותקים זעירים של כתבים נוספים לארצות הברית. רוב הכתבים שנותרו בדווינסק נעלמו במהלך כיבוש העיר במלחמה. שנים לאחר מכן הצליחו חוקרים לפענח חלק מהתצלומים הקטנים והוציאו מהדורות מודפסות, במסגרת מכון "צפנת פענח" ובמהדורות מאוחרות בירושלים ובמודיעין עילית.
יוסף רוזין היה רב שנקרא הרוגצ'ובר. רב זה נולד ב-1858. הוא התפרסם בזיכרון חזק ובאהבה גדולה ללימוד תורה. הוא שימש כרב בעיר דווינסק וברח מעט בזמן המלחמה.
היה אוהב ללמוד בכל רגע. הוא כתב בקצרה ועם הרבה הפניות לספרים אחרים. אנשים סיפרו שהוא היה שקוע בלימוד גם בזמנים קשים.
הוא לא הסכים עם רעיון הציונות. פירסם כמה מכתבים נגד התנועה הזאת.
הרוגצ'ובר פירק בעיות הלכה לחלקים קטנים. הוא הבחין בין המעשה והתוצאה של מצוות. שיטה זו עזרה לו להחליט מה מותר ומה אסור.
הוא אהב מאוד את הרמב"ם. רמב"ם הוא חכם גדול שכתב ספרים חשובים בהלכה.
חלק מהחכמים אמרו שהרוגצ'ובר לא נתן מספיק מקום לדעות של גדולים אחרים. הם שאלו אם תמיד יש לבדוק את חידושיו.
הוא כתב ספרים בשם "צפנת פענח". בתו רחל ניסתה להוציא את הספרים לאור. רוב הכתבים שהיו בעיר נעלמו במלחמה. שנים לאחר מכן הצליחו למצוא חלק מהכתבים ולהדפיסם.
תגובות גולשים