ייחוד השם

ביהדות ייחוד השם, שנקרא גם אמונת היחוד, היא מצוות עשה מתוך תרי"ג מצוות. מצוות (חוקי דת) זו דורשת להאמין באל אחד ויחיד, ללא שיתוף, כלומר, ללא אמונה באלים נוספים או בכוחות עצמאיים אחרים.

התורה מכילה פסוקים המורים על ייחוד ה', ועל בסיס פסוקים אלה כתב הרמב"ם את דעותיו ההלכתיות והאמוניות לגבי אחדותו של ה'.

הרמב"ם ניסח הסבר לוגי: ה' חייב להיות אחד ויחיד כי הוא סיבת המציאות, ואין סיבה חיצונית לו. הטיעון הזה מבסס מדוע אסור לראות בה' ישות מרובת תכונות שמחולקות לסיבות שונות.

ספר החינוך מציין שזוהי אחת משש מצוות תמידיות, שניתן לקיימן תמיד. יש דיונים הלכתיים אם המצווה חלה רק על יהודים או גם על גויים. חלק מהפוסקים כתבו שהגוים לא הוזהרו מנוהגי שיתוף כמוהם היהודים; אחרים אמרו שהאמונה באל יחיד חלה על כולם בגלל איסור עבודה זרה המופיע בשבע מצוות בני נח. רבנים שונים, כמו רמ"א ונודע בכמה מקורות, נחלקו בשאלות של שבועות ואיסורים לגויים.

הוגים שונים הרחיבו את משמעות ייחוד ה'. הרמב"ם וראשונים ראו בזה גם שלילת תארים מה', כלומר, ה' הוא אחד פשוט ללא חלקים ותכונות שמרכיבות אותו.
המהר"ל והמקובלים הוסיפו שמי שאומר שה' הוא פשוט 'השכל' עדיין נותן לו תיאור, וזה לא מתאים.

הקושי המרכזי הוא להסביר איך הריבוי שבעולם יוצא מאחדות מוחלטת. יש שיטות שונות: אקוסמיסטים טענו שהריבוי מדומה; רוב הוגי היהדות חיפשו פתרונות אחרים. המקובלים הציעו מערכת ספירות והשתלשלות רוחנית, שבה ה' "מצמצם" את עצמו כדי לאפשר יצירה. חסידות טענה שאחדות ה' אחרי הבריאה שווה לאחדותו לפני הבריאה.
רמות שונות של הבנה מייצרות גישות שונות לאחדות.

אמונת היחוד שוללת פוליתאיזם, אמונה בהרבה אלים, וגם דואליזם דתי, שלפיו קיימות שתי ישויות עצמאיות של טוב ורע. רעיון אחדות האל הופיע גם באיסלאם בשרידתו העקרונית, השאהדה. דואליזם פרסי, שהיה בימי זרתוסטרה, נקרא בעברית "אמגושיות".

ביהדות מאמינים שיש אל אחד בלבד. זה נקרא ייחוד השם. מצווה (חובה דתית) זו דורשת שלא להאמין באלים אחרים. שיתוף זה כשמייחסים כוח לאל אחר.

בתורה יש פסוקים שאומרים שיש אל אחד. רבנים גדולים כמו הרמב"ם כתבו על זה הרבה.

הרמב"ם אמר: ה' חייב להיות אחד כי הוא הסיבה שגרמה להכל.

ספר החינוך כותב שזאת מצווה שאפשר לקיים תמיד. יש דעות האם החובה חלה רק על יהודים או גם על כולם. חלק מהחכמים אמרו שגם גויים לא אמורים להאמין באל נוסף.

חלק מהחכמים אמרו שה' פשוט מאוד, בלי חלקים או תכונות שמרכיבות אותו. אחרים הסבירו איך מהאחד יצא הריבוי בעולם. המקובלים דיברו על הספירות ותהליך של "צמצום", רעיון שמסביר איך נברא העולם.

האמונה באל אחד נגדית לאמונה בהרבה אלים. הרעיון השפיע גם על האיסלאם. דואליזם פרסי נקרא "אמגושיות".