ינובסקה (Janowska) היה מחנה עבודה שנטש את מקומו ברחוב ינובסקה בפרברי לבוב, אז בפולין וכיום באוקראינה. הוא הוקם בספטמבר 1941 כמפעל חימוש שהפעילו הנאצים, והעסיק בתחילתו כ-350 עובדי כפייה יהודים. בתוך שבועות הפך המקום למחנה עבודה סגור, ומספר האסירים גדל כאשר יהודים מהגטו והיישובים הסמוכים הובאו אליו.
במרץ 1942 הגיעו עוד אסירים אחרי אקציה בגטו לבוב. תחנת הרכבת קלפארוב שימשה לשילוח כ-15,000 אנשים לתחנת ההשמדה בלז'ץ. בהדרגה הפך ינובסקה למחנה מעבר מרכזי בדרך למחנות ההשמדה (מחנות שבהם הנאצים רצחו יהודים) ובמיוחד לבלז'ץ; מאוחר יותר נשלחו שילוחים גם לסוביבור.
המחנה הורחב, ובנוסף לעבודות ייצור הועסקו האסירים בעבודות חסרות טעם, כמו חפירת בורות והעברת אבנים, במטרה לשבור את כוחם הגופני והנפשי. היו בו מקרי רעב, מחלות והתעללויות קשות. בזמן סלקציות נבחרו מעטים כעובדים, ורוב הנשלחים הועברו למחנות ההשמדה.
בתחילת 1943 קיבל המקום אופי של מחנה השמדה: תקופת הכליאה התקצרה, הייצור ירד ותהליך ההשמדה הועצם. מפקדי המחנה הגרמנים, בין היתר אוברשטורמפיהרר פריץ גבאואר ואוברשטורמפיהרר גוסטב וילהאוז, נטלו חלק ישיר בפעולות האלימות. במחצית השנייה של 1943 התחילו אסירים להתארגן למרד. זונדרקומנדו (קבוצת אסירים שאוספת ומטפלת בגופות) ניסו להתנגד כחלק ממה שמכונה מבצע 1005, ניסיון של הנאצים לטשטש ראיות ההשמדה.
בנובמבר 1943 החל חיסול סופי של ינובסקה. היו ניסיונות מחאה ואלו דוכאו. אחרוני האסירים נרצחו והמחנה חוסל. לא נותרו רשומות מסודרות, אך מעריכים כי באתר עצמו נספו רבבות ובנוסף אלפי אנשים עברו דרכו ונשלחו להשמדה.
במחנה הייתה תזמורת של אסירים, שכללה גם מוזיקאים ידועים. היא נדרשה לנגן תמיד מנגינה ששמה אצל האסירים היה "טנגו המוות". המוזיקה ליוויתה עינויים והוצאות להורג, ולעתים הוכפפו הנגנים לשעות של נגינה עבור מפקדי המחנה.
בתקופה שלפני שחרור לבוב ניסו הנאצים להשמיד גם את חברי הלהקה. ניסיון לשחזר את המנגינה נכשל, כיוון שהתווים לא נשמרו והזיכרונות של הניצולים היו טראומטיים. משערים שהמנגינה קרובה לטנגו פולני שהיה נפוץ אז, "This is the Last Sunday", ובגרסה רוסית "Wearied Sun".
ינובסקה הייתה תחילה מפעל נשק ליד העיר לבוב. המקום נמצא היום באוקראינה. הנאצים השתמשו באנשים יהודים לעבוד בכפייה שם מאז ספטמבר 1941.
לאחר זמן הפך המפעל למחנה שבו אספו יהודים מהגטו ומהכפרים הסמוכים. תחנת רכבת קרובה שימשה לשליחת אנשים למחנות ההשמדה, כמו בלז'ץ וסוביבור. הרבה אנשים שנכנסו למחנה נאבקו ברעב ובמחלות.
בשנת 1943 החלו להמית הרבה אסירים במקום, והמחנה בוטל בנובמבר 1943. אין רשומות מדויקות, אבל יודעים שרבים מתו ואחרים נשלחו למחנות הרג.
במחנה פעלה תזמורת של אסירים. היא ניגנה מנגינה שקראו לה "טנגו המוות". המוזיקה ליוותה את החיים הקשים שם. בסוף רבות מחברי הלהקה נרצחו על ידי הנאצים. נסיונות לשחזר את המנגינה נכשלו, והיום משערים שהייתה דומה לטנגו פולני פופולרי אז.
תגובות גולשים