יַעֲקֹב, שנקרא גם ישראל, הוא דמות מרכזית בספר בראשית. הוא בנם של יצחק ורבקה, ותאום של עשו. עליו נספרים רבים מסיפורי האבות, כולל הולדתו, המאבק עם עשו, יחסיו עם דודו לבן ועליית צאצאיו במצרים.
השם יעקב מקורו בשורש ע־ק־ב, שהתקשר במשמעויות של "לשמור" ו"להגן". ייתכן שמדובר בשם תאופורי (שם הכולל את האל), כמו יעקב־אל. במקרא השם משולב עם ההקשרים של אחיזה בעקב ומרמה.
רבקה הייתה עקרה ואז הרתה. התאומים נלחמו ברחם; הראשון נולד עשו, השני יעקב (ששמו קשור בעקב, כי אחזה בו בלידה). מאז ניכר ניגוד ביניהם: יעקב "איש תם יושב אוהלים" (אדם של משפחה ורועים) ועשו "איש יודע ציד".
במקרה מפורסם מכר עשו את הבכורה, הזכויות המשפטיות של הבכור, ליעקב בעד נזיד עדשים. אחר כך השתמשה רבקה בתחבולה כדי שיצחק יברך את יעקב במקום עשו. הברכה שנתן יצחק חיזקה את מעמד יעקב, אך גרמה לשנאה בין האחים ולבריחת יעקב לחרן.
בדרכו לחרן חלם יעקב על סולם המחבר את הארץ ושמיים. באותו חלום אלוהים הבטיח לו את הארץ והגנה. הוא קרא למקום "בית־אל" והקים שם מצבה.
בחרן פגש יעקב את רחל והתאהב בה. עבד שבע שנים כדי לשאתה, אך לבן רימה והשיא אותו ללאה קודם. יעקב עבד עוד שבע שנים וקיבל גם את רחל; לשתיהן ולשפחות נולדו לו שנים עשר בנים ובת אחת. יוסף, בנו של יוסף מאהבתו לרחל, היה אהוב במיוחד.
כשהשבים לכנען יעקב חשש מפני עשו והכין מתנות. בסופו של דבר נפגשו השניים בפיוס: עשו קיבל את יעקב, הם התחבקו ובכו, ונפרדו בדרכי שלום.
יעקב נאבק לילית עם דמות מסתורית (מאמר המסורת: מלאך). אחרי המאבק שינה אותו האיש לשם "ישראל", פירושו המקובל הוא "מי שרה עם־אל" או "שר עם אלוהים". מאז הוא מופיע גם בשם זה.
אחרי שאחותו דינה נחטפה בשכם, בני יעקב דרשו מילה כאמצעי נישואין. כשכל אנשי העיר הם נימולו, שמים ולוי פשטו על העיר והרגו את אנשי המקום כדי להציל את דינה. יעקב התלונן, אבל לבניו היה קושי מוסרי נגד מעשה הנבלה.
ברחל נולד בנימין אך היא מתה בלידה. היא נקברה בדרך בדרך לבית לחם, במקום הנקרא מאוחר יותר "קבר רחל".
יעקב אהב את יוסף יתר על המידה. אחיו קינאו בו, שלפו אותו מבור ומכרו אותו לעבדים שהובאו למצרים. יוסף הפך שם למנהיג, וסיפורו משמש כבסיס לעליית משפחת יעקב למצרים מאוחר יותר.
אחרי מותה של רחל מסופר שראובן שכב עם בלהה, שפחת אביו. המעשה הזה פגע בסיכוייו העמוקים לבדל את הנהגת המשפחה.
לקראת מותו ברך יעקב כל אחד מבניו ותאר את תכונות השבטים שייווצרו מהם. ברכות אלו נתפסו כנבואיות והן חלק ממורשת השבטים.
כשהתברר שיוסף חי ושולט במצרים, עלה יעקב עם כ־70 נפש למצרים כדי להתאחד עמו. הוא חי שם שנים אחרונות, נטמן בחברון לפי צוואתו, ואנשי מצרים קיבלו חלק גדול מההלווייה.
במסורת חז"ל יעקב מייצג את עם ישראל, בעוד שעשו מייצג את אדום ולעתים מבחינים בו כנגד ממלכות זרות כמו רומי. המאבק ביניהם מהווה מטפורה ליחסי רוח ונחיתות בעולם.
במדרש ופרשנות מאוחרת יעקב מוצג בדמויות ובאופנים שונים. במחקר האקדמי המקובל כיום יש הסכמה שהסיפורים על האבות אינם בהכרח היסטוריים, ושמות דומים נמצאו במסמכים עתיקים, אך אין זיהוי ברור של יעקב המקראי עם דמות היסטורית יחידה.
יעקב הוא אדם חשוב בספר בראשית. הוא בנו של יצחק ורבקה. יש לו אח תאום בשם עשו. "תאום" פירושו שני ילדים שנולדו באותה לידה.
רבקה הייתה עקרה, כלומר לא יכלה להרות. בסוף היא הרתה ולידו תאומים. בעקבות הלידה קראו להם עשו ויעקב.
פעם עשו המיר את הבכורה שלו, זכות של הבכור, בעד אוכל. אחיו יעקב קיבל גם את ברכת אביהם בדרך של תחבולה. "ברכה" כאן פירושו דבר חשוב שאבא אומר לבנו לעתיד.
יעקב חלם על סולם גדול ששמיים וארץ קשורים בו. שם אלוהים אמר לו שהארץ תהיה לו ויגן עליו. הוא קרא למקום בית־אל.
בחרן יעקב התאהב ברחל. הוא עבד שנים בשביל לשאתה. לבן רימה אותו והוא נשא גם את לאה. ליעקב נולדו הרבה ילדים, כולל יוסף ובנימין.
אחיו של יוסף קינאו בו. הם מכרו אותו לעבדים ושלחו ליעקב כתונת מוכתמת כדי להראות שהוא מת. יוסף הפך אחר כך למנהיג במצרים.
באחת הלילות יעקב נאבק עם דמות מסתורית. אחרי זה שמו שונה ל"ישראל". מאז קוראים לו גם בשם הזה.
כשיוסף היה גדול במצרים, עלה יעקב לשם עם משפחתו. אחרי מותו קברו אותו בחברון, ליד קברי האבות.
ביהדות מספרים הרבה מדרשים על יעקב. חוקרים היום אומרים שסיפורי האבות הם מסורות עתיקות ולא תמיד היסטוריות מדעיות.
תגובות גולשים