יעקב מזא"ה (1859, 1924) היה רב, סופר, פעיל ציוני ומשפטן, מומחה לחוק. נולד במוגילוב שעל נהר דנייפר, באימפריה הרוסית (כיום בבלארוס). אביו נפטר כשהיה בן ארבע.
למד בחינוך תורני ובגימנסיה בקרץ'. המשיך ללמוד משפטים באוניברסיטת מוסקבה. בתקופת הלימודים הצטרף לתנועות ציוניות מוקדמות כמו חובבי ציון. הוא יסד קבוצות ציוניות, ובהן "ברח דודי" (מב"ו) והיה בין מייסדי חוג "בני ציון" עם מנחם אוסישקין.
בשנות ה‑1890 ארגן באודסה קבוצת משקיעים להתיישבות בארץ־ישראל. הוא נסע לארץ ורכש את קרקע מחניים בגליל. בשל קשיים כלכליים נמכרה האדמה לבארון רוטשילד.
ב־27 באוקטובר 1893 מונה לכהן כרב הראשי של מוסקבה, אחרי פיטוריו של הרב סולומון מינור. הוא זכה לכבוד גם בקרב יהודים מסורתיים. באותה שנה עודד הקמת חוג לאוהבי השפה העברית בעיר.
התפרסם בזכות עדותו כעד מומחה במשפט בייליס. שם הוא הפך בעזרת הידע שלו על יהדות את הדמיון לעלילת הדם, האשמה שקרית שנטענה נגד יהודים. העדות הראתה גם את כישורי הרטוריקה שלו.
בשנת 1917 ייסד עם נחום צמח ומנחם גנסין אגודה שהביאה להקמת תיאטרון הבימה. אחרי מהפכת פברואר נבחר כנציג הרשימה היהודית בכנס היסוד הרוסי. ב־1923 פנה לנציגים רשמיים במחאה על ניסיונות לסגור את בית הכנסת הגדול במוסקבה.
ב־1924 נפגש עם הסופר מקסים גורקי, ובחודש יולי גם עם לנין, בניסיון לעצור את הפוגרומים ורדיפות היהדות בברית המועצות. נפטר במוסקבה ונקבר בבית הקברות דורוגומילובסקויה. קברו הועבר ב־1932 לבית הקברות ווסטרייקובסקויה.
כתב ארבעה כרכים של זכרונות ופרסם מאמרים בשם עט סעדיה אהרוני, יעקב הכהן וכוכב. רחובות בתל אביב, Herzliya, נתניה וחולון נקראו על שמו.
יעקב מזא"ה (1859, 1924) היה רב וכותב. הוא גם למד משפטים. משפטן זה אומר מומחה לחוקים.
נולד במוגילוב, בעיר שעל נהר דנייפר, במקום שהיה אז חלק מרוסיה. אביו נפטר כשהיה קטן.
ב־1893 הוא הפך לרב הראשי של מוסקבה. שם עזר להרגיע אנשים ולשמור על בתי הכנסת.
מזא"ה עמד נגד האשמות שקריות במשפט בייליס. באותו משפט האשימו יהודי בעבירה קשה. הוא הוכיח שההאשמה שקרית.
בשנת 1917 הוא עזר להקים את תיאטרון הבימה. גם פנה לאנשים חשובים כדי לעצור פוגרומים, אלימות נגד יהודים.
הוא כתב זכרונות וסיפורים בשם עט. נפטר במוסקבה. קברו הועבר מאוחר יותר לבית קברות אחר.
בישראל יש רחובות שנקראו על שמו בתל אביב, בהרצליה, בנתניה ובחולון.
תגובות גולשים