ישיבת סורא

ישיבת סורא הייתה אחת משתי הישיבות המרכזיות בבבל, מהתקופה של האמוראים ועד לסוף ימי הגאונים.
(אמורא, חכם שפעל אחרי תקופת המשנה; גאון, ראש ישיבה גדול בימי הביניים.)
הישיבה נוסדה על ידי האמורא רב, תלמידו של רבי יהודה הנשיח. ההקמה נעשתה בקירוב בשנת 225 לספירה, כמה שנים אחרי בואו של רב לבבל. תלמידים רבים הגיעו אליה מכל האזור.
בשיאה למדה בישיבה כ־1,200 תלמידים. במבנה הישיבה נוצרו אזורים שונים: "אכסדרא", מבוא או חציצה בין הרחוב לישיבה; "קיטון", חדרים קטנים לצורכי תלמידים ומורים; "גינתא", גינת ירק לפרנסה; ו"ציפי", מחצלאות למנוחה.
לעתים הישיבה הועברה או התקיימה גם ב"מתא מחסיא", פרבר של סורא. רב שרירא גאון אף טען שסורא עצמה מזוהה עם מתא מחסיא, אך בתלמוד מתא מחסיא מוזכרת גם כעיר נפרדת.
מסופר שרב משרשיא שלח את בניו ללמוד במתא מחסיא, והעדיף שהדיור יהיה בבית פשוט במקום בארמון בפומבדיתא, מפני שהיו שם תלמידי חכמים ויראי שמים.
בשנת 1038 נסגרה ישיבת סורא, כחלק מסגירת ישיבות בבבל. פרופ' רוני אלנבלום שיער שהסגירה קשורה לגל קור קשה שפרץ בין 1027 ל־1060. הקור פגע בחקלאות וגרם לרעב, למגפות ולמהלכים אלימים כמו שוד ופשיטות, וזה החליש את הקהילה והכלכלה.
בין ראשי הישיבה הבולטים היו רב הונא, רב חסדא, רב אשי ורב סעדיה גאון.

ישיבת סורא הייתה ישיבה גדולה בבבל. (ישיבה = בית לימוד יהודי.)
היא הוקמה בידי רב, תלמיד של רבי יהודה הנשיח. ההקמה הייתה בערך בשנת 225.
היו בה הרבה תלמידים, בערך 1,200 בשיא.
לישיבה היו אזורים מיוחדים, כמו אכסדרא (כניסה גדולה), גינתא (גינה) וקיטון (חדרים).
לפעמים חלק מהלימוד עבר לעיר קטנה בשם מתא מחסיא, קרוב לסורא.
אחד הסיפורים מספר שרב משרשיא שלח את בניו ללמוד שם, והעדיף שהם יחיו במקום פשוט עם תלמידים טובים.
בשנת 1038 סגורה הישיבה. חוקרים אמרו שגל קור חזק פגע בחקלאות, וגרם לרעב ומחלות.
כמה ראשי ישיבה חשובים: רב הונא, רב אשי ורב סעדיה גאון.