כולל הו"ד (הולנד ודויטשלנד) היה אגודה של יהודים יוצאי הולנד וגרמניה בארץ ישראל במאה ה-19. הכוללים שימשו צינור להעברת "כספי החלוקה", כספים שנתרמו על ידי נדבנים בחו"ל כדי לתמוך ביהודי הארץ. יוצאי גרמניה והולנד הגיעו מחברות שחוו אמנציפציה (שחרור והשתלבות בחברה) מוקדם יותר, ולכן היו נחשבים למודרניים יחסית ליהודי ירושלים.
חברי הכולל היו לרוב צעירים ובעלי השכלה כללית מסוימת. הם עלו לארץ לא רק ללמוד תורה, אלא גם כדי לסייע בבניית היישוב. השליחים של הכולל גייסו כספים בגרמניה, בהולנד ואף באנגליה, בארצות הברית ואוסטרליה. כך נוצרה מסגרת עצמאית לכולל, שלא הייתה תלויה בשאר הקהילות האשכנזיות.
במחצית השנייה של המאה ה-19 הפך הכולל לאחד הגופים העשירים בארץ, אף יותר מהקהילה הספרדית. מצב זה יצר אצל אנשי הכולל תחושת עליונות לגבי יוצאי מזרח אירופה, ובמקביל חיבר אותם לשותפים ספרדים ביוזמות לשינויים חברתיים. בין היוזמות הללו היו הקמת בית חולים שערי צדק ("ואלאך") ובית ספר למל.
הכולל התחזק גם בשנות ה-30 של המאה ה-19, כשעלו צעירים בימי שלטונו של מוחמד עלי במצרים. אנשי הכולל היו הראשונים למחות ב-1837 נגד שיטת חלוקת העזרה שהפרידה בין עדות ואיסרה על חידושים. המתנגדים טענו שנדבנים שמרנים חששו שההכשרה והרפואה יחשפו את הצעירים להשכלה. אנשי הכולל נלבשו לעיתים בלבוש מקומי ("טורקי") וזכו לכבוד מהשלטונות.
הפעילות הבולטת של הכולל בירושלים הייתה רכישת מגרש ב-1857 והקמת בתי מחסה. זה היה המגרש הגדול ביותר לבנייה יהודית מחוץ לחומות העיר העתיקה. הדירות נועדו לעניים שלא יכלו לשכור דירה. למרות שאנשי הו"ד היו יחסית אמידים, המגרש שימש גם יוצאי כולל אונגרין וכוללים אחרים, כולל ספרדים. המתחם היה מרווח יותר מהדירות הצפופות הרגילות, קידם עירוב עדתי, שיפר היגיינה והכניס חידושים כמו מטבח במקום בישול בחצר. בכך נפתחה אפשרות לקבל תמיכה כלכלית בלי ההגבלות השמרניות, כמו האיסור לפנות לרופא או לשלוח ילדים לבית ספר.
כולל הו"ד הוא קבוצה של יהודים שהגיעו מהולנד ומגרמניה במאה ה-19. כולל, קבוצה שעוזרת לחברים שלה. כספי חלוקה, כסף שנתרם בחו"ל לעזרה בארץ.
לרוב היו חברי הכולל צעירים ובעלי קצת השכלה. הם הגיעו גם כדי לבנות את המקום ולמצוא פרנסה. השליחים שלהם נסעו לגייס כסף באירופה ובאמריקה. עם הזמן היו הם מהעשירים בקהילה.
אנשי הכולל רצו חידוש. ב-1837 הם התקוממו נגד כללים ישנים שחילקו עזרה לפי עדה. הם גם לבשו ביגוד מקומי וקיבלו כבוד מהשלטון.
ב-1857 רכשו אנשי הכולל מגרש ובנו בתי מחסה לעניים. זה היה מתחם גדול מחוץ לחומות העיר העתיקה. הדירות היו מרווחות יותר. היה שם מטבח משותף ושיפור בניקיון. גם אנשים מקהילות אחרות קיבלו שם דירה. כך יכלו לעניי העיר לקבל עזרה וללכת לרופא ולבית ספר.
תגובות גולשים