כיב עיכולי (Peptic Ulcer Disease; אולקוס) הוא פגיעה במוקוזה, השכבה הרירית שמצפה את הקיבה או התריסריון. הפגיעה נובעת מחשיפה לחומצה ופפסין, ויוצרת כיב ודלקת. כ-10%, 15% מהאנשים יחוו כיב במהלך חייהם. כיבים בתריסריון נפוצים יותר מבחינה קלינית, אך בכיבים שלאחר המוות נמצא שיעור דומה של כיבים בקיבה ותריסריון.
המוקוזה מוגנת על ידי שכבות הגנה הכוללות הפרשת ריר וביקרבונט, אספקת דם וניהול הפרשת חומצה. תאי פריאטלי (Parietal cell) מייצרים חומצה הידרוכלורית ו-Intrinsic factor. ייצור החומצה מווסת על ידי עצב הואגוס (העצב התועה), היסטמין וגסטרין (הורמון). פרוסטגלנדינים וסומטוסטטין מעכבים הפרשת חומצה.
המשאבה H+,K+-ATPase בתא הפריאטלי משחררת יוני מימן. תרופות שנקראות מעכבי משאבת פרוטון (Proton pump inhibitors, PPI) חוסמות משאבה זו ומורידות חומציות הקיבה.
הגורמים העיקריים: הדבקה בחיידק Helicobacter pylori, ושימוש בתרופות נוגדות דלקת שאינן סטרואידים (NSAIDs) כגון איבופרופן. גורמים נוספים כוללים תסמונת זולינגר־אליסון (ייצור יתר של חומצה) ועישון.
H. pylori חי בריר של הקיבה. הוא מייצר אוראז (Urease) שמעשה אמוניה, וכך שורד בסביבה חומצית. זנים עם גורמי וירולנטיות כמו CagA מקושרים בתדירות גבוהה יותר לכיבים ולנגעים קדם‑סרטניים. ההדבקה נפוצה יותר במדינות מתפתחות, והיא מועברת בדרך כלל מאדם לאדם.
תרופות אלה מעכבות יצור פרוסטגלנדינים. פרוסטגלנדינים מגנים על המוקוזה, ולכן השימוש ב‑NSAIDs עלול לגרום לשבירה של ההגנה ולכיב. יש מטופלים שאין להם תסמינים לפני סיבוך חמור.
התסמין השכיח הוא כאב שרוף בבטן העליונה (אפיגסטריום). בכיב בתריסריון הכאב הופך כעבור שעה‑ושלוש אחרי ארוחה ומוקל על אוכל או סותרי חומצה. בכיב בקיבה הכאב חמור יותר לאחר אכילה ולעתים מלווה בבחילה וירידה במשקל. סימנים של דימום, פרפורציה (חור) או חסימה מחייבים טיפול דחוף.
בודקים הדבקה ב‑H. pylori בבדיקות לא פולשניות כמו תבחין נשיפה, בדיקת אנטיגן בצואה וסרולוגיה. גסטרוסקופיה (מצלמה בקיבה) וביופסיה דרושות כשחשד לכיב בקיבה או למחלה ממארת. בדיקת רמות גסטרין נעשית במקרים חוזרים לחשוד בזולינגר‑אליסון.
הטיפול כולל הורדת החומציות (PPI), הכחדת H. pylori באנטיביוטיקה במקרים מתאימים, והפסקת NSAIDs כשניתן. מרבית הכיבים נרפאים תוך חודשיים־שלושה.
הטיפול סטנדרטי הוא קומבינציה של אנטיביוטיקה וסותר חומצה למשך 14 יום. יש אפשרויות משולשות או מרובעות, ותופעות לוואי תלויות בתרופות. כ־15%, 25% מהמטופלים נשארים עם זיהום לאחר טיפול ראשוני, לעתים עקב עמידות, וזקוקים לטיפול נוסף.
במקרים שניתן מפסיקים את ה‑NSAIDs ומטפלים ב‑PPI. כאשר יש צורך להמשיך ב‑NSAIDs, ניתן טיפול מגן על הקיבה, למשל PPI או שימוש ב‑NSAIDs סלקטיביים (COX‑2).
סיבוכים אפשריים: דימום (השכיח ביותר), פרפורציה וחסימה. טיפול ניתוחי נדרש במצבי סיבוך או בהיענות לטיפול תרופתי. ניתוחים שמפחיתים הפרשת חומצה כוללים ואגוטומי (חתך בעצב הואגוס) ואנטרקטומי בחלק מהמקרים. השילוב בין טיפול תרופתי ואנדוסקופיה הפחית את הצורך בניתוחים אלה.
כיב עיכולי הוא פגיעה בשכבה הרירית של הקיבה או התריסריון. השכבה הזאת מגנה על הבטן.
הקיבה מייצרת חומצה כדי לעכל מזון. יש גם תאים שמגנים על הריר.
שתי סיבות עיקריות: חיידק בשם Helicobacter pylori (חיידק שמדביק את הקיבה) ושימוש בתרופות נגד כאב שנקראות NSAIDs.
כאב שרוף בבטן העליונה. בכיבים בתריסריון הכאב יורד אחרי שמאכלים. בכיבים בקיבה הכאב נוטה להחמיר אחרי אכילה.
מבחנים פשוטים יכולים לבדוק חיידק בצואה או בתבחין נשיפה. לפעמים עושים גסטרוסקופיה, מצלמה קטנה שמסתכלת בתוך הקיבה.
נותנים תרופות להורדת חומצה. אם יש חיידק, נותנים אנטיביוטיקה להשמידו. מפסיקים תרופות כואבות אם אפשר. רוב הכיבים נרפאים בתוך חודשיים־שלושה.
לעתים הכיב יכול לדמם או ליצור חור. במקרים חמורים נותנים טיפול דחוף ולפעמים גם ניתוח.
תגובות גולשים