אלכסנדר הגדול, מלך מוקדון, פתח ב-334 לפנה"ס פלישה רחבת היקף לאימפריה הפרסית. האימפריה הפרסית היתה אז המדינה הגדולה במזרח התיכון. למרות עליונות מספרית של הפרסים, המוקדונים ניצחו במהירות והשתלטו על מרבית שטחי האימפריה.
מוקדון היתה קודם ממלכה שולית ביוון. פיליפוס השני, אביו של אלכסנדר, חידש את הצבא והפך את מוקדון לכוח דומיננטי. פיליפוס הוריש לאלכסנדר מדינה מאורגנת, צבא משוכלל וכוח כלכלי מזוקק ממכרות זהב.
יוון הורכבה מפולייס, ערי מדינה עצמאיות. התחרות ביניהן איפשרה לפיליפוס ולאחריו לאלכסנדר להשתלט על יוון. אלכסנדר דיכא מרידות, וכך קיבל תמיכה גדולה במסע המלחמה.
האימפריה הפרסית הייתה רב־לאומית ובירוקרטית. שלטון המלך נשען על סאטרפים (מושלים מקומיים) ועל מערכת דרכים וצי חזק. בתוך האימפריה היו אזורים נאמנים ובעלי קשר רופף למרכז, וזה תרם לקריסתה כשדריווש כשל בהגנה.
הצבא של אלכסנדר כלל רגלים ופרשים מוקדונים, פרשים תסאלים ובעלי ברית יוונים ושכירי חרב. הליבה הייתה הפלנקס, מערך צפוף של רגלים כבדים החמושים בסריסות (חניתות ארוכות). הפרשים, ובעיקר ההטיירוי (פרשים כבדים), שימשו כחיל הלם.
הטקטיקה הייתה שילוב בין הפלנקס ככוח רתק לבין הפרשים ככוח מרסק. הרעיון היה לרתק את מרכז האויב ולהכריעו באמצעות איגוף פרשים כבדים. הצבא היה גמיש ונייד, והוא גם השתמש בכלי מצור מתקדמים בזמן מצורים.
הפרסים שלבו חיילי פרס, עמים כבושים ושכירי חרב. חיל הפרשים הפרסי היה מרשים וחזק. רגלי הפרסים היו מצוידים במגן גדול וקשתים, אך הם התקשו לעמוד מול חניתות הפלנקס היווני.
אלכסנדר נחת באסיה הקטנה וניצח בקרב גרניקוס. ניצחון זה פתח לו גישה לערי חוף רבות ולבסיסי הצי של הפרסים.
אלכסנדר כבש ערים רבות בחוף הדרומי של אסיה הקטנה. חלקן נכנסו אליו בשל בגידות של מושליהן. המצור על הליקרנסוס וסרדיס הראו גם את חשיבות השילוב של פעולה ימנית ויבשתית.
הוא כבש אזורים פנים כמו פיסידיה וגורדיון. בסיפור הידוע חיתך אלכסנדר את "הקשר הגורדי" כדי לממש את האגדה על שלטון באסיה.
הפרסים ניסו לפעול בים באמצעות צי חזק ולהפעיל לחץ על יוון. ממנון הוביל מפלגות ימיות וניסה לשתק את אספקת היבול ליוון. אך המאמץ הימני נחלש עם מות ממנון וכניעת ערי החוף.
בקרב איסוס אלכסנדר הביס את דריווש ונשבה חלק מבני משפחתו. בקרב גאוגמלה (331 לפנה"ס) הצליח אלכסנדר להביס צבא פרסי גדול שוב בתמרון איגוף ובתקיפת משמר הראש של המלך. לאחר גאוגמלה נאלץ דריווש לסגת.
אלכסנדר נכנס לבבל ושושן, שם מצא אוצרות המלוכה. הוא התגבר על הרי זגרוס ופלש לפרסיס. בפרספוליס אפשר לחייליו לבזוז ולשרוף חלק מהארמונות, אירוע שנחשב לנקודת שיא סמלי של הכיבוש.
דריווש נתפס על ידי סאטרפים מורדים והומת בידי בסוס. בסוס הכריז על עצמו כמלך וכך נמשכה גל ההתנגדות בצורת לוחמת גרילה. בסופו של דבר אלכסנדר אירגן מחדש את שלטונו וגבר על כיסי ההתנגדות.
הכיבוש שימש השראה לאמנות ולספרות. יצירות יווניות, רומיות ופרסיות תיארו את המלחמה מזוויות שונות. במסורת הפרסית נפוצו גרסאות שמציגות את אלכסנדר גם כחלקמספרד וגם ככובש אכזר.
אלכסנדר הגדול, מלך מוקדון, פלש לפרס ב-334 לפנה"ס. הפרסים שלטו בממלכה גדולה ועשירה.
אביו של אלכסנדר, פיליפוס, חיזק את הצבא. כך אלכסנדר קיבל כוח גדול לצאת למלחמה.
הצד של אלכסנדר השתמש בפלנקס. פלנקס זהו מערך של חיילים רגלים עם חניתות ארוכות. לפרשים היו תפקיד קרבי חשוב. הפרסים היו חזקים בצליחה הימית ובפרשים.
אלכסנדר נחת באסיה הקטנה וניצח בקרב גרניקוס. אחרי זה כבש ערי חוף רבות. חלק מהערים נכנעו בקלות.
בשני קרבות גדולים מול דריווש, אלכסנדר ניצח. בקרב גאוגמלה הוא הצליח להפיל את הצבא הפרסי.
אלכסנדר נכנס לבבל ולשושן ומצא אוצרות. בפרספוליס רבים מבני חילו בזזו ושרפו ארמונות.
דריווש נרצח על ידי סאטרפים (מושלים). בסוס קרא לעצמו מלך, אבל אלכסנדר ניצח בסוף.
המלחמה נכנסה לאמנות ולספרים. גם פרסים כתבו סיפורים על אלכסנדר, לפעמים משבחים אותו ולפעמים מבקרים.
תגובות גולשים