כידון

כידון הוא שם כללי לקבוצת נשקי־מוט. נשק מוט הוא כלי ארוך בצורת מקל, שבקצהו נמצא חוד. אין תמיד גבול ברור בין כידון לחנית. חנית היא נשק דומה, בדרך כלל ארוך וכבד יותר, בעוד שכידון בדרך כלל קצר וקל יותר.

הכידונים הראשונים שימשו את האדם הקדמון. הם היו מקלות עץ שחודדו באש. בתקופת האבן המאוחרת החלו לשפר את הכידון על ידי הוספת חודים מעצם, צור (סוג של סלע חזק) או אבנים אחרות.

באירופה הכידונים הגיעו לשיאם בעת העתיקה. עם הזמן השימוש בהם פחת לטובת קשתות וחניתות. כידונים היו נפוצים גם באמריקה, אפריקה ואוסטרליה עד העת החדשה.

בתנ"ך, בספר שמואל א', מתוארת יציאה למלחמה נגד הפלשתים. בשריון של גוליית היה כידון נחושת שהונח בין כתפיו.

אחת משיטות הייצור בתקופה הפרה היסטורית היתה לחבר את החוד בצורת חיבור רופפת. החוד עלול היה להישבר ולהישאר בתוך גוף המותקף, ובכך לגרום לנזק נוסף.

כידון הוא מקל עם חוד בקצה. חוד הוא קצה חד. כידון הוא סוג של נשק, כלי שאנשים השתמשו בו בקרב או בציד.

הכידונים הראשונים היו מקלות עץ שחודדו באש. מאוחר יותר הוסיפו חוד מעצם או אבנים, למשל צור (סלע קשה).

אנשים השתמשו בכידונים ברחבי העולם, כמו באירופה, אפריקה, אמריקה ואוסטרליה. בתנ"ך, בספר שמואל, מופיע גוליית ושריונו שכלל כידון נחושת.

לפעמים חיברו את החוד כך שהוא נשבר בפגיעה. זה גרם לפציעה נוספת.