כיפה היא פיסת בד או סריג, דקה ועגולה בדרך כלל, שחובשים גברים יהודים דתיים מסיבות הלכתיות וכסימן דתי. גם חילונים לעיתים חובשים כיפה בטקסים דתיים או בכניסה לבית כנסת.
על פי ההלכה (חוקי הדת) יש שתי רמות חיוב לחבישת כיפה. רמה ראשונה היא דרבנן (חוק שנקבע על ידי חכמים), חובה לכסות את הראש בכניסה לבית כנסת או בעת אמירת שם ה' ובברכה. רמה שנייה היא מנהג חסידי לכסות את הראש כל היום, כדי להזכיר יראת שמים (יראת שמים = כבוד ופחד אדוק מפני אלוהים). עם הזמן מנהג זה התפשט והפך במקומות מסוימים לנפוץ יותר.
בתקופות קדומות לא חבש האדם כיפה כל היום. בזמני המשנה והתלמוד היו פריטי לבוש שונים כמו כובע או טלית, אך לא נחשבו כחובה יומיומית. בגמרא מוזכר כיסוי הראש כמנהג שמגביר יראת שמים, ובאירועים מסוימים דרשו כיסוי ראש, למשל כשדיינים ישבו או כשהמבקר את החולה נכנס בפחד ה' (מורא השכינה).
יש דעות שונות בקרב הפוסקים. ר' יוסף קארו נזכר כמי שדן בנושא; מהרש"ל והגר"א ראו בכיסוי ראש עניין של חסידות ולא חובה לכולם. עם זאת, בשנים האחרונות יש שקיבלו את הכיפה כסימן ליראת שמים או להזדהות עם הציבור הדתי. פוסקים כתבו גם שאם חבישת כיפה מסכנת אדם, הוא פטור ממנה.
יש דעות שונות על גודל הכיפה. יש הסוברים שהיא צריכה לכסות כמעט את כל הראש, ואחרים שסבורים שמספיק שחלק מהראש יהיה מכוסה. בעשורים האחרונים הופיעו סגנונות וחומרים רבים לכיפות.
המאה ה־20 הביאה שינוי בלבוש: מכיוון שגברים הפסיקו לחבוש כובעים ברחוב, חלקים מהציבור החליפו כובעים בכיפות כדי להראות זיקה דתית. בשנות ה־50 הופיעה הכיפה הסרוגה. מאז המנהג לחבוש כיפה נפוץ בכל הזרמים הדתיים.
קיימים סוגים רבים: כיפות סרוגות, כיפות מבד, כיפות אזרחיות מסורתיות וכיפות מקומיות כמו הכיפה הבוכרית. לעיתים הכיפה משמשת גם כסימן השתייכות לזרם דתי מסוים.
חילונים נוהגים לחבוש כיפה בטקסים דתיים כגון בר־מצווה, חתונה או לכניסה לבית כנסת. בישראל ראו גם שימוש בכיפה לשיפור תדמית בהופעה בבית משפט.
ביהדות האורתודוקסית הכיפה היא מנהג גברי. נשים נשואות מכסות את ראשן בשכחה, כובע או פאה. בזרמים רפורמיים וקונסרבטיבים יש נשים שלובשות כיפה בתפילה ואף בקביעות.
כיפה היא פיסה קטנה של בד או סריג שאנשים יהודים חובשים על הראש. גברים דתיים חובשים כיפה מסיבות דתיות. גם אנשים שאינם דתיים לעיתים חובשים כיפה בטקסים.
יש מי שאמרו שחובה לכסות את הראש בכניסה לבית כנסת או בעת ברכה. יש גם מנהג לכסות את הראש כל היום, כדי להזכיר כבוד לאלוהים.
לפני הרבה שנים לא חבש כל אחד כיפה כל היום. בזמנים קדומים אנשים לבשו כובעים או פריטים אחרים, וכיסוי הראש היה נחוץ רק באירועים מיוחדים.
חכמים שונים אמרו דעות שונות. חלק אמרו שזה מנהג של חסידים, לא חובה לכולם. אחרים ראו חשיבות בכיפה היום כי היא מסמלת דתיות.
יש כיפות גדולות ויש קטנות. יש כיפות סרוגות ובד שונות. לכל זרם דתי יש סגנון.
חילוניים חובשים כיפה בטקסים דתיים כמו חתונה או בר־מצווה. בישראל כיפה לעיתים מופיעה גם בהופעות בבית משפט.
ברוב המסורת הכיפה היא של גברים. נשים נשואות מכסות את ראשן בדרכים אחרות, כמו מטפחת, כובע או פאה. ברפורמים יש גם נשים שחובשות כיפה.
תגובות גולשים