כישוף

כישוף (מאגיה) הוא ניסיון להשפיע על המציאות באמצעים על-טבעיים.

השם והדימוי
כישוף מתייחס לפולחנים שמטרתם לבצע קסם. יש להבחין בין מאגיה לבנה, כישופים שמיועדים לעזור ולהגן, לבין מאגיה שחורה, כישופים שמיועדים לפגוע. בקרב דתות ומסורות רבות היה לכישוף קונוטציה שלילית. זאת החל ממסורות שמחשיבותו כפגאן (עבודת אלילים) ועד סיפורים על מכשפות רעות.

מטרת הכישוף היא לגרום לכוחות חיצוניים לשנות מציאות לפי רצון המבקש. הדוגמאות כוללות שינוי מזג-האוויר, השפעה על תוצאות קרב, או ניסיון להשפיע על רגשות אדם אחר. המבקשים ולעוסקים בכישוף חשופים גם לסיכונים מצד הכוחות המעורבים.

בשפה העברית מופיע השורש כ־ש־פ בתנ"ך בהקשרים של מכשפים ואיסור על כישוף. במסורת ההלכתית יש דיונים רבים על הנושא, ועם השנים נחלש הדיון המעשי בשולחן הערוך ובספרות ההלכתית.

טקסים מאגיים כוללים שימוש בלחשים (מילים שנאמרות כדי לכוון כוחות), קמיעות (חפצים שמאמינים שיש בהם כוח), שיקויים וצמחים, צפייה במראות או חפצים לחיזוי עתידות, ופנייה לרוחות או גירוש שדים. נקרומנסיה, העלאת רוחות המתים לצורך חיזוי, הייתה ובדרך כלל נחשבת אסורה ברוב התרבויות.

הטקסים מבוססים על מילים, סימנים וחפצים. לעיתים משתמשים בדמויות שעווה או ציור מעגל על הקרקע כדי לכוון את הכוח. יש גם טקסים של טיהור המקום, שירה, ומדיטציה כדי להגיע למצב תודעה מתאים.

בעולם העתיק, מדינות כמו מצרים ופרס פיתחו טקסטים ומנהגים של כישוף. בימי הביניים הכנסייה הגבילה ופיקחה על עיסוק בכישוף, אך נשמרו טקסים עממיים וקמעות. בתקופת הרנסאנס נוצרה התעניינות מחודשת בטקסים נאופלטוניים, ובמאות ה-19 וה-20 הופיע גל של ארגונים ומסורות מודרניות שמתעניינות בקסם ובניאופגאניזם.

באנגליה בוטלה כמעט כל פעילות חוקית כנגד כשפים ב-1951. בשנות ה-50 פעל ג'רלד גרדנר, שפרסם ספרים על וויקה (דת פגאנית מודרנית) והביא להתעוררות מחודשת של עניין ציבורי בכישוף. בשנות ה-60-70 תנועות תרבותיות תמכו בהרחבת העניין.

אליסטר קראולי הגדיר מאגיה כ"התורה והאומנות של גרימת שינוי במציאות בהתאמה עם הרצון".
טקס מאגי עובר שלבים ברורים: קביעת מטרה, בחירת זמן ומקום, השגת חפצים סמליים, טיהור והכנה אישי, יצירת מרחב טקסי, כניסה למצב תודעה שונה, קריאה לכוחות, ביצוע הטקס וחזרה לשגרה. לעתים יש קורבנות או מחוות סמלים כתגמול לכוחות המוזמנים.

למאגיה יש "לוגיקה" פנימית לפתרון בעיות, למשל שימוש בהשבעות או בהוראות מפורשות לגירוש שדים. באופן כללי, הטקסים מיועדים לפתור בעיות כמו מחלה, סטרס או אהבה נכזבת.

בעבר היו בעלי מקצוע שהתמקדו במאגיה: מאגים, שמאנים ומכשפים. הם נטלו חלק בטקסים חשובים בחיים הציבוריים והפרטיים. היום רבים מהטקסים והחפצים שרדו במסורות דתיות שונות, אך מרכיב האמונה והכניסה למצב תודעתי אקסטטי קשה לשחזור מדעי.

מדע ועמדה מודרנית
תחום הכישוף נכשל בהשגת תמיכה מדעית. חוקרים יכולים ללמוד את השפעותיו התרבותיות והדתיות, אך לא לאשר את התופעות העל-טבעיות בשיטות מדעיות.

כישוף (מאגיה) הוא ניסיון לשנות דברים בדרכים לא טבעיות.

כישוף יכול לנסות לשנות מזג-אוויר, לעזור באהבה או לשנות מצב אחר.

אנשים שמשתמשים בכישוף אומרים מילים מיוחדות. מילים כאלה נקראות לחשים. משתמשים גם בקמיעות. קמיע הוא חפץ שמאמינים שיש בו כוח.

נקרומנסיה היא קריאה לרוחות של אנשים שנפטרו כדי לשאול שאלות. רוב התרבויות מתייחסות לזה ברצינות ובזהירות.

בימים קדומים היו כתבים וטקסים של כישוף במצרים ובאזורים נוספים. בימי הביניים הכנסייה לא אהבה כישוף, אך אנשים בכפרים עשו טקסים עממיים.

במאה ה-20 הופיעו תנועות חדשות שדיברו על מאגיה בצורת דת. ג'רלד גרדנר קידם את הוויקה, דת שמכילה גם טקסים קסומים.

טקס מאגי כולל הכנה: בחירת זמן, מקום וחפצים. עושים טיהור ושירה. אנשים נכנסים למדיטציה כדי להרגיש אחרת. בסיום מחזירים את המקום לקדמותו.

דברים שכדאי לדעת
כישוף לא הוכח מדעית. הרבה אנשים רואים בכישוף חלק מהתרבות והאמונות שלהם, ולא סימן ליכולת מדעית.