כללי הצדק הטבעי

כללי הצדק הטבעי הם כללים שעוזרים לבדוק האם הליך משפטי הוגן.
הם לא נוסחו כשורת כללים מחייבת, אלא נובעים משני עקרונות בסיסיים שמקובלים במערכות משפטיות שונות.
הדברים מתמקדים בהליך עצמו ולא בתוצאה שלו: גם אם התוצאה נראית צודקת מבחינה מוסרית, הליך שפוסל בגלל הפרת הכללים יביא לביטול התוצאה.
אין קשר ישיר בין כללי הצדק הטבעי לבין "משפט הטבע" (תיאוריה שמדריכה שהחוקים צריכים לשקף עקרונות מוסריים אובייקטיביים).

רבים מכללי הצדק הטבעי נגזרים משני העקרונות הבסיסיים. הרשימה של כללים כזו אינה סגורה: הם מותאמים לכל מקרה ונובעים באופן הגיוני מהגדרת הליך הוגן.

הפרת כללי הצדק הטבעי נחשבת להפרה מהותית של ההליך. על פי המשפט הרומי, כללים אלה ברורים עד כדי שלא צריך לחוקקם.

בישראל משמשים כללי הצדק הטבעי עילה להתערבותו של בית המשפט העליון (בג"ץ) בפעולות של גופים מנהליים ובבתי דין שונים.
בג"ץ בדרך כלל לא מוחלף את שיקול דעתו של גוף סמכותי רק כי פסיקתו שגויה, אך כן יתערב אם הופרו כללי הצדק הטבעי.
גם פסקי בוררות (החלטות של אדם בודד שמכריע בסכסוך) נבחנים לפי כללים אלה. בורר (אדם שמכריע בסכסוך מחוץ לבית משפט) אינו תמיד כפוף לכללי הראיות, אבל חייב לפעול לפי הצדק הטבעי.
תקנות בתי הדין הרבניים (התשנ"ג) קובעות חובת שמיעת הצד והופעה אישית של בעל הדין, ולפעמים הן מחמירות לעומת הדין הכללי.
נוסף לכך, סעיפים בחוק הבוררות נוגעים לביטול פסק בורר כאשר נפגעו כללי הצדק הטבעי.

פסיקת בית המשפט העליון קבעה ששמירה על כללי הצדק הטבעי אינה רק עניין של מראית עין.
הם חיוניים כדי להגיע לחקר האמת, מטרה שמשולבת בקיום הליך הוגן ואין להפריד בין השתיים.

כללי הצדק הטבעי הם כללים שבוחנים אם משפט נעשה נכון והוגן.
הם לא רשומים כפסקה אחת, אלא נולדים משני רעיונות פשוטים.
הדבר החשוב הוא ההליך (איך עושים את המשפט), לא רק התוצאה של המשפט.

יש הרבה כללים שנובעים מהעקרונות האלה. הרשימה לא סגורה.

בישראל, אם גוף מנהלי או בית דין לא שמרו על כללי הצדק הטבעי, בית המשפט העליון יכול להתערב.
גם פסקי בוררות (החלטה שמגיעה מאדם שמכריע בסכסוך) יכולים להתבטל אם הופרו הכללים.
תקנות בתי הדין הרבניים מדגישות זכות להישמע ולשהות בדיון.

השמירה על הכללים חשובה כדי שהצדק יהיה גם אמיתי וגם נראה אמיתי.