כנסיית העלייה הרוסית (אל-מוסקוביה) היא כנסייה ומנזר על הר הזיתים בירושלים. המקום מציין לפי המסורת את עלייתו של ישו לשמים, ומגדל הפעמונים שלה בולט למרחק.
המנזר והכנסייה נבנו בין 1870 ל-1887 על ידי הכנסייה הרוסית הפרבוסלבית. הארכימנדריט אנטונין קפוסטין (ראש מנזר) והאיגומן פרתניוס הובילו את הבנייה. קפוסטין יזם גם חפירות ארכיאולוגיות, בורות מים וגינון, והוא קבור בכנסייה.
האב פרתיוס הקים כאן קהילה נזירית והפעיל טקסים קבועים. ב-1906 הכירה הסינוד הקדוש (מוסד הנהגת הכנסייה) בקהילה; ב-1907 חיו במקום כ־100 נזירות. הנזירות יצרו איקונות (תמונות דתיות) ורקמות, שהמנזר עדיין מייצר.
במהלך מלחמת העולם הראשונה גורשו הנזירות על ידי הטורקים, ושירותי המקום הופסקו; המתחם נבזז על ידי חיילים. אחרי הכיבוש הבריטי חודשה הפעילות. שטח המתחם כ־54,000 מ"ר, מוקף חומה של כ־1.5 ק"מ, ובשנים האחרונות מתגוררות בו נזירות ממדינות שונות.
בכניסה מופיע צלב רוסי עם הקו הנטוי המסמל את שני הגנבים שנצלבו עם ישו. רבות מהעיטורים וצבעי הקיר נעשו ושוחזרו על ידי האחיות, גם לאחר רעידת אדמה ב־1927. רוב ציורי הקיר מתארים סצנות מהברית החדשה שמסורתית קשורות להר הזיתים.
על הוילה מעל הכניסה מתואר סיפור תחיית לזרוס (בשֵׁם אלעזר). לפי הבשורה על־פי יוחנן, ישו קרא ללזרוס לצאת מהמקום שבו הושם המת, וכך החזירו לחיים. הסיפור מודגש כאן כמעשה שנועד להציג את כבוד האל ולעודד אמונה.
ציור הקיר מימין מתאר את נבואת ישו שבישרה על חורבן בית המקדש ועל אירועים קיצוניים שיבואו לפני סוף הימים (לפי הבשורה על־פי מתי). זהו חלק מהנושאים שמצוטטים בכתובים ומתוארים בציורים.
הציור מצד שמאל מתאר את כניסת ישו לירושלים ביום שזכרו כראשון של הדקלים (היום שאחריו מתחיל השבוע הקדוש לפני פסחא).
באזור הכיפה מצוירים מריה, שני מלאכים ואחד עשר תלמידים. מצויין שאחד התלמידים החסר הוא יהודה האחראי לבגידה. בסיפור הפעולה נמשכת בספר מעשי השליחים, שם תיארו את עלייתו של ישו ובלבול של המסתכלים.
מאחורי הקיר החיצוני יש אבן שלפי המסורת היא המקום שבו עמדה מריה בעת עליית ישו. ליד הכניסה שתי איקונות (תמונות קדושות). אחת מהן מיוחסת להר אתוס ביוון ונחשבת מסייעת במצבי בקשה. אחרת עשויה זהב ונוצרה על ידי הנזירות אחרי הצלה בסערת ים.
בקופסה קטנה במנזר שמורים שרידים של קדושים, כולל עצמות שמיוחסות לאוונגליסט לוקאס, וחלקיק מהצלב.
על הרצפה יש כתמים שלפי המסורת הם כתמי דם של נזירות שנהרגו בפלישה הפרסית ב־614. עדים עתיקים מדברים על אלפי נרצחים בהר הזיתים באותו זמן.
נזירות מצביעות גם על שאריות עמודים שנחשבות לשייכות לכנסייה ביזנטית קדומה שבנתה הלנה אמו של הקיסר קונסטנטין.
מגדל הפעמונים משמש תצפית רחבה על האזור. פעמון כבד במשקל לפחות 8 טון הוגלה ונגרר לירושלים על ידי כ־150 צלייניות מנמל יפו בסביבות 1864. זהו הפעמון הראשון שצלצל בעיר אחרי תקופת איסור ארוכה.
קיימת מסורת לפיה ראשו של יוחנן המטביל הובא וקבור בהר הזיתים. לפי סיפור מקובל הראש הוחבא בארמון, הוסתר על ידי תלמידתו, ואז נמצא שוב ושוב על ידי אנשים מקומיים ונזירים במאות קדומות. מסורת אחרת טוענת כי חלקים מראש שמורים בכנסייה אחרת בעיר העתיקה.
מחקרים וממצאים ארכאולוגיים מראים על נוכחות כנסיות ארמניות עתיקות באזור. פסיפסים ארמניים נמצאו במתחם ומציגים כתובות המצביעות על קדמוניות המקום.
ביקורו של בנימין זאב הרצל ב־1898 תועד ביומנו. הוא טיפס למגדל והתפעל מהנוף של עמק הירדן, ים המלח והסביבה.
כנסיית העלייה הרוסית היא כנסייה ומנזר על הר הזיתים בירושלים. המקום מזכיר את עליית ישו לשמים.
את הכנסייה בנו הרוסים בין 1870 ל־1887. הארכימנדריט אנטונין קפוסטין הוביל את הבנייה. מנזר הוא מקום שבו גרות נזירות.
הנזירות עבדו על ציורים ותפילות. הן גם רקמו בד ועשו תמונות קדושות שנקראות איקונות. בזמן המלחמה הטורקים גרשו אותן, והפעילות נעצרה. אחר כך חזרו והמשיכו לעבוד.
בכנסייה יש ציורי קיר שמספרים סיפורים מהתנ"ך והברית החדשה. מעל הכניסה יש ציור על תחיית לזרוס. זה סיפור שבו ישו עזר לאדם לחזור לחיים.
במקום נמצאת אבן שאומרים שמרים עמדה עליה כשישו עלה לשמים. יש גם תמונות קדושות שאנשים מבקשים מהן עזרה. בקופסה קטנה שומרים חלקי עצמות קדושים וחלק קטן מהצלב.
על הרצפה יש כתמים שאומרים שהם משאירי זמן קשה מאוד מפלישה לפני מאות שנים.
למגדל יש פעמון ענק שמשקלו כ־8 טון. ב־1864 הביאו אותו לירושלים בדרך מיוחדת. מהמגדל רואים את עמק הירדן וים המלח.
יש סיפור עתיק שאומר שראשו של יוחנן המטביל הונח פה וקבור בהר הזיתים. אנשים סיפרו שהראש נמצא פעמיים בעבר.
ב־1898 בנימין זאב הרצל עלה למגדל והתרשם מהנוף הרחב של האזור.
תגובות גולשים